אברהם סתיו | צמחונות יהודית
אברהם
סתיו | צמחונות יהודית
ידיעות
ספרים; 2022
נושא
הצמחונות תופס בשיח הדתי מקום הולך וגובר. על הצמחונות ביהדות נכתבו כבר מספר
חיבורים ולא מעט מאמרים, הידוע שבהם הוא חזון הצמחונות של הראי"ה קוק. ספרו
של הרב אברהם סתיו מבקש להקיף לעומק ולרוחב את סוגיית הצמחונות בראי המחשבה
היהודית וספרות ההלכה. הספר כתוב בצורה רהוטה ויפה והוא מומלץ בהחלט לכל מי שמבקש
להכיר את הנושא. לאחר ההקדמה האישית, מגיע הפרק הראשון העוסק ביחס העקרוני לאכילת
בשר. בתורה ניתן פעמיים היתר לאכול בשר: ההיתר הראשון הוא לבני נח לאחר המבול,
וההיתר השני הוא לבני ישראל לקראת כניסתם לארץ. הצורך בהיתר עשוי ללמד על ההנחה
שקדמה לו שאולי נושאת בחובה מגמה מפתיעה. המשך הספר פונה לשאלת מעמדם של בעלי
החיים ביהדות, היחס הנפשי לשחיטה ולאכילת בשר, אכילת בשר מול צמחונות, משמעותם של
הקורבנות ועוד. כל אלו נכללים בשער המחשבה. חלקו השני של הספר – 'שער ההלכה' –
יורד לשאלות פרקטיות שכרוכות בצמחונות, כמו למשל בהלכות נדרים, הלכות שבת ויום
טוב, היתר קטניות בפסח לצמחונים, מצוות ומנהגים הכוללים שימוש בבעלי חיים, ומעט
מבט קדימה אל הטכנולוגיות החדשניות של ייצור בשר מתורבת.
הספר
נכתב מנקודת מבט צמחונית, או צמחונית למחצה, ונדמה שלעתים המחבר הפריז בסיפוח
מקורות לספר. לצמחונות קיימות גם סיבות בריאותיות וכלכליות, אך דומה שהסיבה
המרכזית היא הסיבה המוסרית. המקורות התורניים שצידדו בהימנעות מאכילת בשר, עשו זאת
לרוב מטעמי מוסר ופרישות. בעוד לתנועת הצמחונות חשוב ערך המוסר המערבי, המתחשב
ב'אחר', הרי שהמגמה היהודית רואה לנגד עיניה את האדם ואת שלמותו הרוחנית ללא זיקה
לסביבתו. יש אפוא משהו חמקמק בזיקה בין הצמחונות בלבושה המודרני לבין הצמחונות של
אותם המקורות. המחבר מספר על מקבילה יהודית לתנועת Meatless
Monday (יום שני ללא בשר) – תנועות ה'צמחולות',
כלומר אימוץ אורח חיים צמחוני בימות החול (חיפוש ברשת העלה שהשימוש במונח נעשה
בעיקר על ידי המחבר). תנועה זו נושאת בעצם אופי הפוך לתנועת ה־Meatless Monday, שכן בעוד זו האחרונה
מתנזרת מבשר ליום אחד, תנועת הצמחולות מתירה אכילת בשר ליום אחד. מכל מקום שתי
התנועות מבקשות כנראה איזון מסוים. האם נכון לצטט בהקשר לכך מקורות יהודיים
המספרים על הימנעות מבשר (ויין!) בימות החול? אמת ששניהם מתפשרים על יום אחד מתוך
אילוץ דתי, אך ערכי הצמחונות של שני הצדדים נובעים ממגמות שונות.
בפרק
התנגדויות לצמחונות פורס המחבר באופן שקוף את כלל השיקולים שמנחים את המתנגדים
לצמחונות. בין הסעיפים מתבלט הנימוק המוסרי של 'יוהרא'. הוא נדרש לשאלה האם אין
באימוץ הצמחונות חשש יוהרה, כשם שחששו חכמים לגבי אימוץ מספר חומרות. הוא מנסה
ליישב מדוע אין בכך חשש יוהרה, ולצד זאת מבליט את אזהרתו של הירושלמי לגבי קבלת
חומרות בענייני אבלות שהמחמיר ייזהר שלא לבזות אחרים שאינם מחמירים כמותו. המחבר
אכן קלע כאן לנקודה טעונה. נדמה שההתנשאות שצמחונים לוקים בה לעתים, מעט מרחיקה
צמחונים פוטנציאלים. נוסיף זאת לתחושה הרווחת שבאימוץ הצמחונות נעשית בחירה בסל
ערכים רחב יותר, שכולל גם השתייכות חברתית ופוליטית. מעניין שכבר הראי"ה כותב
לבנו הרצי"ה על הימנעות מאכילת בשר: "... שתדקדק יפה אם לא תגרום מניעת
אכילת בשר חלילה שום רפיון כל דהו בהתפתחות... ושלא ללכת שבוי אחרי הדולגים על
ההרים של תנועת צער בעלי חיים, שרובם כמדומה יש במעמקי רוחם טינא גנוזה של שנאת
הבריות, וכל המדות המסתעפות ומכורכות עמה [במקור, שאינו מצוטט בספר, נוסף כאן
משפט: "ודי לנו ההוכחה של תפיסת המקום אשר לתנועה זו במחנה האפל של שונאי
ישראל המעמיקים ברשעתם"]; אף על פי שיש מקום לניצוץ אורה זה להיות חודר
לפעמים אצל גדולי קדושי רוח השואפים לרוממות קדשי קדשים" (מצוטט בעמ' 204).
הראי"ה מכיר בערך הצמחונות בתנאים מסוימים, אך מזהה זאת, נכון לזמנו, עם
אנשים ש"במעמקי רוחם טינא גנוזה של שנאת הבריות". הוא מתכוון כנראה
לגרמנים, אך הסטראוטיפ שמזהה צמחונים עם שונאי אדם רווח גם בזמננו. יש לקוות שעם
התפתחות הטכנולוגיה, תהיה הצמחונות ערך פנימי נטול השתייכות מגזרית, והסטראוטיפ
הזה ייעלם.
אסיים
בנימה אישית. יש לא מעט אירוניה שאדם שנושא את השם שוחט יעסוק בכתיבה על צמחונות.
האמת היא שלא לכולם במשפחתנו קל עם השם הזה, השבוע סיפרה לי דודתי שבנערותה היא
המתינה לנישואיה רק כדי לחמוק מגורל השם המזעזע הזה, כלשונה. דודו של סבי, הסופר
מרדכי זאב פיארברג, שגם אביו שמעון היה שוחט, התקשה לשאת עליו את המקצוע המשפחתי,
ואף הביע את זעזועו העמוק בסיפורו הידוע 'העגל'. הסיפור מתאר את חוויותיו שלו עצמו
כילד, כאשר הוא מגלה שהעגל האהוב עליו נידון לשחיטה בידי אביו. מתברר שלא כל
משפחתנו מקבלת על עצמה באהבה את הדין הנגזר עליה בשמה. מי יודע אם מקצוע השחיטה לא
יחלוף מן העולם בעוד דור או שניים, ומסקרן בהחלט האם יהיו אז בין צאצאי המשפחה שיחושו
בושה בשם הזה...
תגובות
הוסף רשומת תגובה