יואב שורק | מפרשבורג לירושלים: הרב גלאזנר, האורתודוקסיה ההונגרית והציונות

 

יואב שורק | מפרשבורג לירושלים: הרב גלאזנר, האורתודוקסיה ההונגרית והציונות

מרכז שזר; ירושלים תשפ"ה

זה קרה לפני כעשרים שנה. שוחחתי עם יהודי ממוצא הונגרי אודות אחד מרבני הונגריה הקנאים. במהלך השיחה פלטתי משהו שהשתמע ממנו כי לאיש שיחי ולרב המדובר מוצא משותף. האדם שמולי קפא לרגע, ואז יישר אליי מבט נזעם וסמוק: "מה?! מה הקשר?! הוא הרי מה'אונטרלנד' ואילו אנחנו מה'אוברלנד'!" זכיתי אז להרצאה "חינוכית" שלימדה אותי מה רב ההבדל בין יוצאי ה'אונטרלנד' ליוצאי ה'אוברלנד' [ראו להלן], ובעיקר הבנתי כמה רובצת לפתחנו הבורות בעניינם של יהודי הונגריה. לימים, במהלך עבודתי, נחשפתי למכתבים ומסמכים של רבני הונגריה שהוכיחו לי כמה רבנים מודרניים היו בהונגריה, גם לא מקרב הניאולוגים.

פעמים רבות אנחנו נתקלים בספר שנראה כמוקדש לדמות שולית או לא ידועה, וברגע של היסח הדעת אנחנו מחמיצים ספר שהוא גם מבואי לתחום מחקרי רחב. בספרו של שורק, מעבר לעיסוק הביוגרפי בדמותו של הרב גלאזנר, שני מוקדים חשובים בחקר יהדות הונגריה. אולי בניגוד למטרת הספר המוצהרת, אבקש להתמקד דווקא בהיבטים הכלליים שעולים בו, ורק בסוף הסקירה אתייחס בקצרה לדמותו של גיבור הספר.

חלקו הראשון של הספר מהווה מבוא יסודי לקהילות יהדות הונגריה בכלל ולפרשבורג של ה'חתם סופר' בפרט. המחבר מתאר עד כמה חקר יהדות הונגריה חסר באופן משמעותי לעומת מרכזים יהודיים אחרים באירופה. כך למשל לא ניתן להבין כראוי את ההיסטוריה של יהדות הונגריה, כמו גם את הפיצול שחל בה בין אורתודוקסים לניאולוגים, בלי לתת את הדעת לחלוקה הבסיסית שלה בין ה'אונטרלנד' [=הגליל התחתון] וה'אוברלנד' [=הגליל העליון] – חלוקה שיסודה בשני גלי הגירה שונים. 

במהלך המאה ה־18 היגרו יהודים רבים ממורביה ומגרמניה אל הונגריה, אלו התיישבו במישורי הדנובה מסביב פרשבורג ובקצה המערבי של הקרפטים הסמוך אליהם. קהילת פרשבורג ו'שבע הקהילות' הידועות נוסדו באזור זה. בהמשך התפשטו יהודים אלו דרומה ומזרחה מבודפשט אל רוב השפלה ההונגרית. שפתם הייתה יידיש מערבית ולעתים גם גרמנית, חשיפתם למודרנה הייתה גבוהה, ובמאה ה־19 היו יהודי הונגריה הקהילה דוברת הגרמנית הגדולה בעולם! בחלק המזרחי של הרי הטטרה ובאזורים נוספים במזרח הונגריה, לעומת זאת, נפרס ה'אונטרלנד'. באזור זה הייתה הגירה של יהודים מצפון וממזרח ובעיקר מגליציה. שפתם הייתה יידיש מזרחית וחשיפתם להשכלה ולתרבות המערב הייתה מצומצמת. אזורים אלו ברובם היו כפריים ומפגרים מבחינת פיתוחם הכלכלי. נוסף לכך, עקב הזיקה לגליציה, התפשטה באזור זה החסידות והפכה מרכיב דומיננטי. 

הסוציולוגיה היהודית באירופה של העת החדשה מבחינה בין שתי קטגוריות בסיסיות – יהודי המזרח (אוסטיודן) ויהודי המערב, הראשונים הם יהודי פולין ורוסיה והאחרונים הם יהודי גרמניה וצרפת. בין שתי הקבוצות נוצרו מתח ומשיכה, זלזול והערצה. הן נבדלו זו מזו בלבוש, בעיסוק הכלכלי, באורחות החיים, בהשכלה ובתפיסת העולם. התפתחות שתי התרבויות בהונגריה עצמה, הפכה את הונגריה לזירת מפגש ייחודית בין שתי קטגוריות אלו. לצד המתחים בין השתיים, נוצרו גם שיתופי פעולה. כך למשל בקונגרס היהודי של 1869 ואחריו חברו השתיים למלחמה ב'מחדשים' ולשם כינון ארגון ארצי של קהילות, המתעלמות לכאורה מהחלוקה ביניהן. מלבד זאת, העילית הרבנית של ה'אונטרלנד' נשלחה דרך שגרה ללמוד בפרשבורג או באחת מישיבות הלווין שלה, ובקהילות ה'אונטרלנד' מצאו בוגרי ישיבה רבים מה'אוברלנד' את כס הרבנות המתאים להם.

הבחנה חשובה זו שופכת אור על דמותו של החתם סופר והתנהלותו מול רוחות המודרנה. מחד, החת"ס והשמרנים בהונגריה "הרוויחו" זמן יקר במאה ה־19, כאשר רוחות ההשכלה והאמנציפציה החלו להתפשט במרחב האירופי. התהליך הזה החל בעיקר בגרמניה, שם התפשט במהירות והוביל לשחיקה דתית משמעותית ואף הרסנית ליהדות. החת"ס, שמוצאו היה בפרנקפורט היה מודע היטב למשמעות של התהליכים הללו, ולכן גם ידע להפיק מהתהליך בגרמניה את הלקחים המתאימים. כפי שהמחבר מדגיש, זאת לא טענה פשטנית וחד־משמעית, שכן קיימים הסברים נוספים לתהליך האיטי בהונגריה. גורמים נוספים תרמו לשמרנות ההונגרית, כמו היעדרו של שלטון מרכזי חזק שהיה עשוי להוביל להחלשת מעמד הקהילה והרבנים ועוד. המחבר פורס את מגוון הצדדים והשיקולים בהבנת התהליכים הללו. 

מן הצד השני, ההבחנה ב'אוברלנד' כמרחב שונה באופיו ובפתיחותו מה'אונטרלנד', מעמידה באור אחר את דמותו של החת"ס. כיום רווחת התפיסה שסביבתו של החת"ס הייתה מתבדלת וקנאית, אך זו תפיסה אנכרוניסטית שנובעת מהקולניות של האגף הקנאי שבין תלמידיו של החת"ס. בשלהי המאה ה־19 שילבו מנהיגים שמרנים מה'אוברלנד' כוחות עם עמיתיהם מן ה'אונטרלנד', והשפעתם של האחרונים הייתה מכרעת. בנוסף, שימור הידע על התקופה נשלט ברובו בידי כותבים חרדים. בפועל, בני ה'אוברלנד' היו שייכים ביסודם לתרבות הגרמנית, והם לא יכלו לקבל את הדחייה המוחלטת של המודרנה כפי שנהגו בני ה'אונטרלנד'. המחבר משווה זאת להבחנה של יוסף שלמון בין ה'אולטרה אורתודוקסיה' ל'אורתודוקסיה', כאשר "לעומת האורתודוקסיה, שמכילה את המודרנה בדרך של הגנה על מוסדותיה וערכיה... האולטרה־אורתודוקסיה יוצאת למתקפה על המודרנה עצמה". הוא הדין בענייננו, "עבור בני ה'אוברלנד', אורחות החיים המודרניים – כפי שהם ניכרים בלבוש, בהשכלה, בקריאת עיתונים ובסגנון החיים של בני התרבות העירונית־הבורגנית – היו בבחינת המובן מאליו" (עמ' 51).

המוקד השני בספר (מבחינת חקר קהילות הונגריה) הוא חשיפת תהליכים של לאומיות וציונות בהונגריה. מוקד זה נמצא בחלקו השני של הספר המוקדש לרבנותו של הרב גלאזנר בקלויזנבורג. גם כאן, "למזלנו", מוקדש רוב החלק לתיאור כללי ולא לעיסוק ספציפי בדמות. בפרק השלישי מספר המחבר את סיפורה של הציונות בקרב האורתודוקסיה בהונגריה. בשנת 1896 מפרסם הרצל את ספרו 'מדינת היהודים'. תנועת המזרחי, שצמחה לצד תנועות ציוניות נוספות, בוחרת לקיים את הכינוס העולמי הראשון שלה בפרשבורג. גם כאן אנחנו מכירים בעיקר את ההתנגדות ההונגרית לציונות, ושוב קורה הדבר עקב קולות בולטים וקולניים של האדמו"רים ממונקאטש וסאטמאר. מדובר בהתנגדות מאוחרת ומוגבלת, המאפיינת קבוצה הונגרית קטנה שינקה ממקורות החסידות הגליציאנית ובייחוד מחצר צאנז. גם בנושא זה מתקשה המחבר לאתר מקורות מחקר משמעותיים, והוא נדרש "לכתוב" את ההיסטוריה מתוך מקורות ראשוניים. לשם כך הוא בוחן את תפיסת הלאומיות בהונגריה, את תפיסת היהדות בהשוואה לזרם הנאו־אורתודוקסי בגרמניה, את השאיפה ליישוב ארץ ישראל, את הגישה לרעיון מדינה יהודית ועוד. 

בעיניי הספר הזה הוא ספר מבואי חשוב מאין כמותו להבנת יהדות הונגריה, אך בסופו של דבר הוא מוקדש לדמותו הספציפית של הרב גלאזנר. דומני שהעיסוק המרכזי במשנתו ובהגותו מצוי בחלק השלישי והאחרון של הספר – החלק המוקדש לירושלים. גם חלק זה עיקרו בקווים כלליים יותר מאשר עיסוק בדמות הספציפית, ורק לקראת סופו אנחנו פוגשים את סיפור עלייתו לירושלים ואת תפיסותיו כפי שהופיעו בזמן זה. כדי לצאת ידי חובה אומר שגם דמותו של גלאזנר מעניינת מאוד. נוכל לקרוא בספר על עמדותיו הבלתי שגרתיות בסביבתו ביחס ללאומיות ולציונות, על יחסו לחלוצים ולחילונים, על משמעותה של ההלכה לאחר סיום הגלות, ועל ההספד המפליג באופן יוצא דופן להרצל. באופן אישי, התרשמתי מהחתירה שלו לחשיבה ביקורתית המאפשרת מחלוקת גם על קדמונים, מתוך הבנה שכל אדם עלול לטעות ואין הדבר גנאי לו. אדגים במשהו. לתפיסתו של הרב גלאזנר, "כל מה שנתקבל בעיני בני אדם הנאורים לתועבה אפילו אינו מפורש בתורה לאיסור, העובר ע"ז [על זה] גרע מן העובר על חוקי התורה". ולכן, במקרה של אדם הנמלט משריפה, וניצב בפני בחירה בין לבישת בגדי אישה לבין הימלטות בעירום, או למשל חולה שיש בו סכנה שיכול לבחור בין בשר לא כשר לבין בשר אדם, למרות שמצד ההלכה היבשה הבחירה היא בצד השני (בשני המקרים), נימוס בני האדם מחייב לבחור במחויבות לחוק האנושי הכללי. לדברי אבי שגיא, תפיסתו של גלאזנר משקפת את התיאוריה לפיה שכלו והכרתו של האדם הם מקור נורמטיבי לא פחות מצו האל שבתורה.

הפרק האחרון בספר מציג את המסקנות של המחקר, ראשית במסקנות הצדדיות על קיומה של 'אורתודוקסיה מודרנית' משמעותית בהונגריה, בהמשך על נטייתן של קהילות 'סטטוס־קוו' וקהילות שמרניות נוספות לציונות, עוד על גיבושו של הקונצנזוס הרבני ההונגרי נגד הציונות מתוך נסיבות פוליטיות וללא דיון ועוד. משם הוא פונה לדמותו של גלאזנר כמשמר ה'אוברלנדיות', מ'אוברלנדיות' לציונות, ושוב למסקנה כללית על המודל ההונגרי הייחודי שהציע 'עסקת אמנציפציה אורתודוקסית' הכוללת חופש דת מוחלט, עסקה שלבסוף טיפחה את תפיסת היהדות ואפשרה ואף העצימה את יסוד ההתבדלות. חלק הנספחים בספר מכיל עץ משפחתי מרהיב של משפחת גלאזנר, תרגום עברי מהונגרית לדרשתו של גלאזנר לזכר הרצל, תרגום עברי מגרמנית לקונטרס של גלאזנר על 'הציונות באור האמונה', וראויה לציון גם המפה החשובה של שמות מקומות בהונגריה בכמה צורות רווחות, מפה שעשויה להיות שימושית לכל מי שעוסק במחקר היסטורי של הונגריה. 

לסיכום, מדובר בספר מחקר מרשים שממלא חלל משמעותי בחקר יהדות הונגריה מהמאה ה־19 ועד לשואה. הדיון בתפיסת הלאומיות והציונות שבו מציב עמדה ביקורתית כנגד פרשנויות מגמתיות וחרדיות להיסטוריה ההונגרית. ניתן לראות את הספר בהקשר של פולמוס שניהל המחבר כנגד האורתודוקסיה והיסודות הגלותיים שבה (עד כדי הגדרתו את עצמו כפוסט־אורתודוקס), אך עם זאת, התרשמתי ממחקר הוגן ושקוף. מעבר לחשיבותו המחקרית, הספר גם כתוב בצורה רהוטה ומרתקת.