שלמה הכט | עתידין להתחדש: עולם ההלכה במבט אל העתיד

 

שלמה הכט | עתידין להתחדש: עולם ההלכה במבט אל העתיד

ידיעות ספרים; 2025

"מעשה שיהיה כך יהיה: לקראת חג שבועות תשצ"ח אני מכין מנה לסעודה, כהרגלי. המנה העיקרית היא תבשיל בשר. כשהזמנתי מהחנות דאגתי לבקש שהבשר יכיל בדיוק 12 אחוז שומן, והנתחים יגיעו במרקם דומה לבשר כתף. בחרתי גם את המראה החיצוני של הנתח מתוך כמה אפשרויות ויצאתי מרוצה מאוד. במקביל, הכנתי פסטה ברוטב שמנת לסעודת ליל שבועות. אלא שבמהלך ההכנות לא נזהרתי, וכוס של שמנת טפטפה אל תוך הסיר שבו התבשל הבשר. מה עושים? מיהרתי ליצור קשר עם הרב. במהלך הדיון ציינתי באוזניו שכמובן הבשר הוא בשר מתורבת, והשמנת גם היא מיוצרת במפעל. כמובן, חלב וגבינות, וקל וחומר בשר למאכל כבר מזמן אינם מגיעים מפרה אמיתית. שאלתי לרב היא: האם עלי לחשוש עדיין למראית עין, או שכבר כולם יודעים שכל התוצרת מסוג חלב ובשר לא התקרבה לשום בעל חיים מעולם?"

שאלה זו היא רק אחת ממגוון שאלות מעניינות שעומדות לצוץ בעולמנו הדתי בשנים הקרובות. אנחנו עומדים בפני מהפכות טכנולוגיות ברפואה, בביולוגיה, ברובוטיקה, ומעל הכול מרחפת הבינה המלאכותית שכבר מתקדמת בצעדי ענק. בספר שלפנינו, מבקש המחבר, שאומנם הוא רב, אך גם כלכלן ומהנדס תוכנה, לסלול דרך ראשונית לעולם ההלכה העתידי. בקרוב עולם ההלכה ימצא את עצמו מול ערעור משמעותי של מוסכמות יסוד, הרגלים ותפיסות מסורתיות. בין הנושאים הנידונים בספר נוכל למצוא את אתגרי השבת בעולם "חכם"; הבשר המתורבת; הבינה המלאכותית; ממשקי מוח־מכונה; פמיניזם ויהדות; נוכחות מדומה בבית הכנסת.

במבוא לספר מרחיב המחבר בנושא כללי יותר, שמעסיק אותו לא פחות מהשאלות הנקודתיות, והוא היחס הראוי לתרבות פנאי. בעולם הישן האדם היה עסוק בצורכי פרנסתו. מאז המהפכה הטכנולוגית, יותר ויותר עיסוקים אנושיים בסיסיים מצטמצמים, ושעות הפנאי הולכות ומתרחבות. כמענה לחלל זה, נוצרה תרבות הפנאי. בשנים הקרובות, עם עליית המדרגה הטכנולוגית, אנשים עשויים לגלות שנוספו ליממה שלהם שעות פנויות רבות, והשעמום כידוע מביא לידי חטא. בחברה כזאת חייבים לטפח תרבות למידה ורוח, כדי שלא להסתכן בשקיעה לחיי ריקנות ונהנתנות. האתגר הנלווה למהפכה הטכנולוגית הוא אפוא אתגר של פיתוח תעסוקה רוחנית והתוויית נורמות תרבותיות עדכניות. בעניין זה מציע המחבר ללמוד (בעתיד) מהחברה החרדית, הבנויה כך "שמספר גדול של אנשים אינו עובד כלל ומפנה את זמנו ללימוד ולעיון, למחקר ולכתיבה, ואילו שאר החברה, שכן עובדת, תומכת בלומדים ומציבה את מימון זמנם הפנוי ואת ניצולו הטוב בראש סדר עדיפויותיה".

אחד הדברים המעיקים על לבו של המחבר הוא העובדה שעולם ההלכה הולך ונעשה לא רלוונטי. הפיתוחים הטכנולוגיים עומדים לעקוף בעיות רבות של שבת או כשרות, ומתרי"ג המצוות, שגם ככה הידלדלו מאז חורבן הבית, עומדות להיעלם מצוות רבות. המצוות הן כידוע לא רק תגובות לאילוצי החיים, אלא מסגרת פרקטית שדרכה עובר החיבור הרוחני והמשמעותי של האדם לאלוהיו. היעלמותן של הלכות רבות מהמפה מהווה פגיעה במסגרת הזאת. מתוך כך פונה המחבר בקריאה לציבור שומרי ההלכה, "להתחיל לפתח מסגרת אתית לחיים של מחויבות רוחנית שאינה הלכתית במהותה. המסגרת צריכה להיות משכנעת, לנבוע ממקורות היהדות ולייצר הזדהות בקרב שומרי המסורת ההלכתית ומוכנות למסירות לב ונפש. כשם שמקורות ההלכה סיפקו לנו מענה הן בשנות הגלות, הן בשלבים הראשונים של המהפכה התעשייתית, הן בהקמת המדינה והן במגפת הקורונה, כך יכולים אוצרות הרוח שלנו לתת לנו מענה לשלב החופשי יותר שהולך וקרב אלינו". 

כשלעצמי לא ממש הבנתי את דרישתו של המחבר. ראשית, הרבנים אכן מגיבים לעולם ולא יוצרים מסגרות לצורכי העתיד. אין לנו שום דרך לחזות איך תתפתח הטכנולוגיה הבאה. חברות וגופים רבים מספור עוסקים בפיתוח של אינספור רעיונות, ולעולם לא נדע איזה ניסיון עשוי להצליח, וגם לא כיצד בדיוק הוא ייראה. האם מצופה מרבנים, שגם ככה עסוקים עד מעל לראש, להתוות תוכניות שונות למגוון אפשרויות בלתי ידועות? 

גם הטענה שהמסגרת ההלכתית הולכת וחסרה נשמעת לי מוגזמת. מתוך תרי"ג המצוות, למעלה ממחצית הפכו לא רלוונטיות לאחר חורבן הבית. ולמרות זאת, גם אם נעשו שינויים מודליים בריכוז העם סביב הספר במקום סביב המקדש, לא נשמעה טענה על מחסור במניין המצוות. בנוסף, בדיקה מהירה שלי העלתה, כי רובן המוחלט של המצוות הנוהגות בזמננו לא עומדות להיעלם גם לאחר המהפכות הטכנולוגיות. בזכות הטענה של המחבר הבנתי טוב יותר את המימרה "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות": באופן עקרוני די במצוות אחדות, אלא שידע הקב"ה שעתיד הבית להיחרב, שעתידין ישראל לגלות מהארץ ולהפסיד את מצוותיה, ושעתידה המהפכה הטכנולוגית לייתר כמה מצוות. לפיכך הרבה להם מצוות, כדי שגם אם נאבד כמה מהן, עדיין ייוותרו לנו מצוות רבות.

בסיום דבריי אבהיר כי אין בהערות הנקודתיות שלי כדי להמעיט מערכו של הספר. המחבר מבקש לצייד אותנו במשקפיים הלכתיים לקראת המסע הסקרני שלנו בעולם העתיד שעומד להפוך מדמיון למציאות. באופן זה, המסע מקבל משמעות פילוסופית ורוחנית יותר, ואגב כך אנחנו מעשירים את הידע התורני שלנו בדיונים הלכתיים רבים שכבר נוכחים בארון הספרים היהודי. נדמה לי שמדובר בספר חובה לכל חובבי העתידנות, אך הוא בהחלט מומלץ גם לפוסקי הלכה ובעצם לכל יהודי באשר הוא.