ג'יילס מילטון | הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה | מאנגלית: סמדר ויוסי מילוא

 

ג'יילס מילטון | הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה | מאנגלית: סמדר ויוסי מילוא

כתר; 2017

 

אין לי הרבה מה לומר על הספר הזה. הערות שוליים עשויות להכיל מידע שולי שאינו שייך לתמונה המרכזית ועשוי להפריע לשטף הקריאה. הלך אדון מילטון ואסף מתוך ההיסטוריה את אותן 'הערות שוליים' לכדי ספר שלם. נחמד לגלות שסטלין שדד בנק בצעירותו או שגופתו של צ'רלי צ'פלין נגנבה מבית הקברות למטרת כופר, אבל לאנקדוטות אלו ועוד רבות אין לרוב משמעויות היסטוריות או ביוגרפיות. ההצדקה היחידה להדפסתן של אלו על נייר, נייר אמיתי כזה שמנפיקים מגופה של עץ שבזמנים יפים ישבו בצילו אנשים שקראו ספרים שנדפסו על נייר שהונפק וכו', היא היותן מעניינות או משעשעות. דרישה מינימלית זו מצריכה מאמץ ספרותי שלא היינו בהכרח דורשים מההיסטוריון.

ובכן, שתי בעיות. ראשית, הכתיבה. בין הסיפורים בספר מצאתי חומר שסופר טוב היה יכול להפוך לסיפורים מעולים, אבל לצערי הכתיבה יבשושית מה. סיפרתי בעבר על התרשמותי מספרו של ההיסטוריון הבריטי פול ג'ונסון, 'היסטוריה של היהודים', שכתוב בצורה טכנית ויבשה. במקרה או שלא גם מילטון הוא בריטי, אבל אם נוכל לסבול יובש בכתיבת היסטוריה, הרי שבהערות השוליים שלה הדבר לא יעלה על הדעת. נראה גם שנעשה מאמץ לעמוד באורך ממוצע של כשניים או כשלושה עמודים לכל סיפור, מה שלא הוסיף לחירות הספרותית, נקודה זו אולי מתחברת לבעיה הבאה.

מבנה הספר. הספר מחולק ל־33 חלקים שבכל אחד מהם שלושה או ארבעה סיפורים שאין ביניהם קשר גאוגרפי או היסטורי אלא קשר אסוציאטיבי או דמיון של מוטיב. כך שנושא השואה למשל עשוי להימצא בכמה חלקים שונים, ולא מתקבלת אפילו תחושה שלמדנו סדרת הערות שוליים על השואה או על פרשייה היסטורית אחרת. הכלל, בעיות אלו הפכו את אותם 33 חלקים לג"ל של עצמות יבשות.

אדגיש, איני אומר שהספר כולו משעמם, יש בו בהחלט סיפורים מרתקים, הזויים ומשעשעים. ברי לי שיהיו מי שימצאו בו עניין רב. אוכל רק לומר שבחלקים גדולים של הספר "הרכב" לא סחב. הראש המרובע שלי מורה לי לעיתים לא להשאיר ספר בלי לסיימו. אבל אם הייתי קצת מעגל את הריבוע הזה אולי הייתי חותך לפני מחצית הספר.