יצחק טברסקי | כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים | עורך: כרמי הורוביץ
יצחק טברסקי | כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים | עורך: כרמי הורוביץ
שזר;
ירושלים תש"פ
הרב
פרופ' יצחק טברסקי (תרצ"א–תשנ"ח) היה אדם מורכב ומעניין. בכובעו האחד
הוא היה פרופסור לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד. בכובעו השני הוא
מילא את מקום אביו כאדמו"ר מטולנא בבוסטון. דמותו היא סמל לשילוב מפליא בין
העולמות. למעשה גם רבים ממאמריו מוכיחים שילוב שבין חכמה לתורה או ליראה.
לתולדותיו ולפועליו מוקדשת הביוגרפיה המרתקת של עורך הקובץ כרמי הורוביץ.
עתה
אגש לעיקרו של קובץ המאמרים. אבקש להבהיר שדבריי הם יותר במתחם האינטואיציות
וההכללות ויש לקחתם בעירבון מוגבל מאוד. לא בדקתי לעומק כל מאמר ומאמר, בין היתר
משום שמדובר בחומר כבד ואינסופי. בנוסף אבהיר שדבריי נסובים בעיקר על שלושת השערים
הראשונים של הספר, העוסקים בספרות הראשונים. בשערים אלו עיון מעמיק בחייו וביצירתו
של הרמב"ם, במגמות חיבוריו ובביקורת עליהם, בתוכני הלכה והגות במשנתו, וגם
כמה פרקים על הראב"ד ועל חכמי איטליה. שלושת השערים האחרונים עוסקים בנושאי
הלכה ומטה־הלכה, בבחינה של דמויות רבניות שונות, ולבסוף בענייני השעה, כמו מדעי
היהדות בארצות הברית וביוגרפיות של פרופ' וולפסון, רבו של המחבר, ושל חותנו הרב
יוסף דב סולובייצ'יק. לא בחנתי לעומק את החלקים הללו, ולכן בייחוד לגבי אלו אינני
מביע דעה נחרצת.
אין
ספק כי בקובץ המאמרים עב הכרס שלפנינו (760 עמ') הושקע עמל רב במשך שנים רבות.
המאמרים עברו תרגום איכותי לעברית, וההפניות לספרים בהערות עודכנו לפי מהדורות
חדשות הנפוצות יותר בימינו. אבל לצערי תרומת הספר למחקר העדכני טעונה עיון, וזאת
מחמת כמה סיבות: ראשית, הזמן חלף מאז פטירת
המחבר. תקופת פועלו של טברסקי הייתה בעיקר במחצית המאה ה־20, ובזמנו מחקר הספרות
הרבנית של ימי הביניים היה דל יחסית. למעלה מחצי יובל חלף מאז פטירתו של המחבר, והמחקר
בתחום עבר כברת דרך עצומה. מטבע הדברים רבים ממחקריו כבר לא רלוונטיים כיום, אם
משום שהם נעשו להנחות יסוד פשוטות, אם משום שהם נדחו והופרכו.
שנית,
מבנה המאמרים מיושן, והשתלשלות הטיעונים המחקריים לוקה בחסר. למרות העריכה המעולה
והראויה להערכה, קשה לעיתים להסיק מסקנות נחרצות וברורות. בכמה מאמרים נדמה שהמחבר
בעיקר פורס מתודולוגיה כללית, לפעמים רק מניח "הצעה למחקר" ולפעמים גם
כותב בנימה דידקטית "איך ראוי לחקור". זהו חומר שמתאים ללמידה ולהכשרת
חוקרים, אבל מבחינה מחקרית הוא אינו מציג ממצאים מיוחדים.
שלישית,
יש מאמרים שצריכים היו להתעדכן ולא עודכנו. אציין לדוגמה את הביקורת הנוקבת של
גיסו פרופ' חיים סולובייצ'יק על ספרו על הראב"ד (Jewish
History, 5, 1991) ואת הביקורת של פרופ' ירחמיאל ברודי על
ספרו על הרמב"ם (תרביץ, נג, תשמ"ד). שני הספרים ראו אור בשנת 1980,
והביקורות הופיעו כמה שנים לאחר מכן. ספרנו אינו כולל כמובן את הספרים המלאים של
המחבר, אבל מופיעים בו כמה מאמרים בנושאים קרובים והם מציגים כמה טענות קרובות.
מבדיקה חפוזה נראה שהביקורות לא הופנמו. אומנם סביר שהמאמרים פורסמו לפני
הביקורות, אבל אילו מטרת פרסום המאמרים הייתה העשרת המחקר, היה על העורך להוסיף
בהערות עדכונים ומילואים לדברי המחבר. בפועל, העורך הבהיר בהקדמה כי הוא בחר שלא
להוסיף עדכונים בהערות, והוא הסתפק בעדכון ההפניות למהדורות חדשות. [כאן אציין גם
לדיונים והשגות מאוחרים יותר בדברי המחבר: את טענתו שאבן כספי כתב את פירושיו
למקרא רק ככלי לפעילותו הפילוסופית, הפריכו אביגיל ראק ומשה קהן בעבודותיהם על
כספי; בטיעונו על היעדר עקרונות קבליים בחיבורי הפסיקה של ר' יוסף קארו דן בהרחבה
חגי פלאי בחלקו שבתוך ספר ר' יוסף קארו: היסטוריה, הלכה, קבלה. יותר משאני מבקש
להצביע על דעות חולקות, אני מבקש להראות את התפתחות המחקר ברבים ממחקריו של
המחבר.]
אסכם
את דבריי. התחושה שעולה בי היא שעיקר עניינו של הספר הוא הנצחה של מפעלו המחקרי של
טברסקי, שלא לומר ביוגרפיה אינטלקטואלית שלו. טוב, זו כבר אמירה מוגזמת למדי. כך
או כך, דומני שמבחינה מחקרית עדכנית תרומתו מוטלת בספק. אוסיף כי טרחתי לחפש בכמה
מחקרים רלוונטיים את שמו של המחבר כמקור לטיעונים מחקריים ואפילו שאלתי כמה
חוקרים, אך העליתי חרס בידי. כמובן שתמיד אפשר להתאמץ יותר. כאמור ליבי אינו שלם
עם סקירה זו ואני חושש מעט שהיא לוקה בחוסר הגינות. לאור זאת, אני שב על אזהרתי כי
מדובר בהתרשמות סובייקטיבית וחלקית, ואני מבהיר בזאת שאשמח לתקן את דבריי אם נפלה
בהם שגגה. ועוד משהו לסיום, כעין הפתיחה. ללא כל קשר לתוכן הספר, דמותו של המחבר
ראויה להערכה רבה, והלוואי שנצליח לדבוק במעט בשילוב המוצלח כל כך בין תורה למדע,
בין יראה לחכמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה