חיים נבון | מעשה בצדיק ואלונקה

 

חיים נבון | מעשה בצדיק ואלונקה

ידיעות ספרים ואיגוד ישיבות ההסדר; 2025

 

במקום עבודתי יושב יהודי יקר שמחזיק בראשו ידע עצום על רבנים ואישים מהדורות האחרונים, כולל תאריכים ומקומות אבל גם המון רכילות וסיפורי צדיקים. מאחר ואני גדלתי על סיפורי צדיקים, די בהגזמה לטעמי, פיתחתי לתחום הזה אלרגיה חריפה. אני אומר לו בכל פעם: לא מסוגל לשמוע סיפורי צדיקים, תבוא כשיהיו לך סיפורי רשעים. טוב, ביקשתי רשעים כדי לאזן, אבל דומה כי רבים מאיתנו מבקשים להשאיר את סיפורי הצדיקים לילדים ומעדיפים לשמוע סיפורים מהחיים על אנשים פשוטים, כמוני וכמוכם, שמהווים השראה להתמודדות עם היומיום, ללקיחת אחריות, למחשבה על אחרים ועל עשיית העולם למקום טוב יותר.

לכן באופן אישי לא ממש התחברתי לאזכור של המילה 'צדיק' בשם הספר, אבל אולי אני תופס צדיקים בצורה שונה מהמחבר. כך או כך, אין ספק שהספר הזה מהווה פסיפס מרהיב של סיפורים משובבי לב ומעוררי השראה על אנשים מן השורה שמתוככי היכלי הישיבות הקדושות קמו ויצאו להגן על עם ישראל, כאשר גם במהלך הלחימה הם נשארים אחוזים בתורה ובקדושה, "ספרא וסייפא" פשוטו כמשמעו.

קחו למשל את איתן דישון. איתן אהב מאוד ללמוד תורה, בכיתה ח' הוא אפילו סיים את כל הרמב"ם ובהמשך, כאשר למד בישיבה, גם "הכריח" את אביו ללמוד איתו בטלפון דף גמרא ליום. הוא לא היה מנותק מהעולם. כשחזר מהישיבה לביתו היה מתיישב על הכורסה עם שני ספרים: גמרא וספר מסדרת שרלוק הולמס; הוא למד כמה עמודים בגמרא ואז התרענן עם כמה עמודים משרלוק הולמס וחוזר חלילה. בישיבה הוא גם הקדיש בכל ערב מספר דקות למה שהוא כינה "מעקבדיה" – מעקב אחר הישגיו של דני אבדיה ב־NBA באותו יום. איתן לא היה מורעל על הצבא, סיפרו בבית, אבל בשמחת תורה הוא השתנה. הוא תפס את עצמו כשליח של עם ישראל ואף אמר לחבריו: "אנחנו חיים מה שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים. הוא כתב ולא זכה לקיים; אנחנו זכינו". לנמ"ר הצפוף לקח איתו תיק קטן ובו מסכת קידושין, ספר הלכה, ספר היסטוריה ואת הספר 'לאמונת עתנו' של הרב טאו. בנסיעה לכיוון ג'בליה נאלץ להוציא את הראש כדי לבחון את כיוון הנסיעה, וצלף שהבחין בו ירה בראשו. הוא הוטס לבית החולים בלינסון, ושם נקבע מותו. ספריו הוחזרו להוריו מוכתמים בדמו.

איתן הוא לא היחיד. כמו איתן ישנם עוד גיבורים רבים. מחציתו הראשונה של הספר מוקדשת לפרקי חיים של אחדים מהם. במחציתו השנייה מובאים הספדים מרגשים על כמה עשרות בני ישיבות שנפלו במלחמה, כפי שנשמעו מפיהם של בני משפחותיהם, רבותיהם ומכריהם. ספר זה מצטרף לספרים רבים שכבר יצאו על המלחמה, והוא משלים זווית חשובה ומעניינת שטרם קיבלה ביטוי מספק.