שמואל פיינר | לתולדות החילון היהודי
שמואל
פיינר | לתולדות החילון היהודי
בלימה;
ירושלים-ברלין תשפ"ה
"בכל
פעם שהוא עומד בתפילה, הוא שומע קול קורא אליו מחדרי לבו: נחמן, למה אתה משקר בנפשך?
למי אתה מתפלל ולמה אתה מתפלל? וכי מאמין אתה שהאלוהים שומע תפילת כל פה? הוא מדקדק
במצוות ונזהר במצוה קלה כבחמורה: לכל מצוות התורה מצא 'טעמים'. אך התפילה, התפילה,
הוי, למה הוא מתפלל ולמי הוא מתפלל?! באחד הלילות – ורעדה תחלוף בכל בשרו בזכרו את
הלילה ההוא, ליל 'חשבון הנפש' – צרף אחת לאחת את כל מחשבותיו של שתי השנים האחרונות;
חבר אחד לאחד את כל ההגיונות והרעיונות, שקרא בספרים והגה בלבו, והלילה הזה הגיה אור
על כל הנעשה במחשכי לבבו; אז נודע לו פתאום, כי נהפך לאחר שלא ברצונו וידיעתו וכי לבו
ומוחו אינם עוד ברשותו; הוא איננו עוד אדון להם להטותם לאשר יחפוץ... ובקומו מעל משכבו
בבוקר ידע, כי קם בלי אלוהים... ביום ההוא לא התפלל, לא הניח תפילין, לא קרא את שמע
ולא ברך ברכת המזון".
זהו קולו
של נחמן, גיבור הסיפור 'לאן?' של מרדכי זאב פייארברג. את אהבתי לקטע הזה אני יכול להסביר
בכך שהוא משקף באופן מרהיב חוויה עמוקה של חילון ועוד מילים גבוהות. אבל אם להיות הוגן,
אני אוהב אותו בעיקר כי פייארברג הוא דוד של סבא שלי, וכאקט של געגוע למישהו שלא הכרתי
אני נהנה בכל פעם להיאחז בדמותו דרך השורות המקסימות שלו. פיינר בחר בקטע הזה למבוא
הספר, כדוגמה לזעזוע שחולל הכותב בלבבות של רבים מקוראי כתב העת 'השילוח', שבו פורסם
הסיפור לראשונה. פייארברג שלח את גיבורו הטרגי נחמן לכבות את נר בית הכנסת בעיצומו
של יום הכיפורים, לעיני קהל המתפללים הנדהם. אביו של נחמן איבד את כל עולמו ונחמן הבין
שלמעשה הוא רצח את אביו. תהליך החילון של נחמן היה כה עוצמתי ולא מובן עד שלא היה לו
הסבר אלא אובדן השפיות.
כשראיתי
את ספרו של פיינר, נזכרתי שלפני למעלה מעשור כתב פיינר ספר מרשים – 'שורשי החילון:
מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה־18' (שזר, תשע"א). חיפשתי בהקדמה מה היחס בין הספרים,
אך בהקדמה פיינר לא מזכיר כלל את ספרו הקודם (היעדר האזכור בולט על רקע אזכור של כרכי
"תהליכי חילון בתרבות היהודית" שהופיעו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה). רק בפרק
השביעי הוא מזכיר את 'שורשי החילון' ומציין שהפרק מבוסס עליו. עיון מדוקדק יותר בהקדמה
מסביר את ההבדל. לדבריו, אפשר לתאר את החילון בדרכים רבות, למשל דרך התפתחות המחשבה
הביקורתית הספקנית, ניתוח המגמות השונות של המדינה הריכוזית המודרנית המשתחררת משיקולים
דתיים ומהשפעות כנסייתיות, או עיון בסוציולוגיה של החילון ובחינת התפתחותה של תרבות
חלופית לדת. מתוך הדרכים האפשריות, "נבחרו בספר הזה בעיקר החוויות הרגשיות וסערות
הנפש והחברה של החילון היהודי: הכמיהה לאלוהים שאבד, התחושות המעורבות של שחרור מסמכות
דתית ושל בגידה ואשמה, תגובות הנגד המתקיפות בזעם והמתגוננות בחרדה ופולמוסים שאידאולוגיה,
תיאולוגיה ואמוציות עזות שימשו בהם בערבוביה" (עמ' 10). בעוד ספרו הקודם של פיינר
נושא אופי מחקרי יותר, יורד לשורשים אידאולוגיים ופילוסופיים, ובעיקר מתעסק רק במאה
ה־18, הספר שלפנינו מקיף עולם שלם של חוויות חילון, ובקריאתו בולט המוטיב הספרותי והרגשי
שליווה את תהליכי החילון. הבדל זה משתקף בבחירה של בתי ההוצאה של הספרים; ספרו הקודם
ראה אור בהוצאת 'שזר' ואילו ספרו החדש הופיע תחת הוצאת 'בלימה'. בהתאם לאופי הספרותי
של הספר הנוכחי גם המבנה שלו אינו כרונולוגי, הוא פותח דווקא במפנה המאה ה־19, חוזר
לאחור לשורשי החילון כבר במאה ה־16, ומשם מתקדם על ציר ההיסטוריה עד למאה ה־20.
במהלך
הספר נפגוש כמה מוקדי חילון מעניינים. החל במקורות ספרותיים כמו יצחק קומר, הגיבור
הנודע של עגנון, ועד לעדויות אישיות משמעותיות כמו ביומניהם של הרצל, קפקא ושלום. פרק
מיוחד ויפה מוקדש למיליוני המהגרים היהודים ממזרח אירופה לאמריקה. החילון בקרב המהגרים
היה משמעותי ותחושת הבהלה בקרב הרבנים הייתה חריפה מאוד. "אחד הרבנים נהג לומר
שאם ישלחו צוללנים אל לב האוקיינוס האטלנטי, אין ספק שהם יגלו באמצע הדרך בין נמל המבורג
שבגרמניה לנמל ניו יורק מיליון זוגות של תפילין שהושלכו מסיפון ספינות המהגרים היהודים
שחצו אותו", מעין "משולש ברמודה היהודי", כפי שכינה זאת דוד רוסקיס
(עמ' 81).
אחד המוקדים
הנסקרים בספר הוא צמיחת התודעה הלאומית המודרנית שנבעה מתוך דילמות הזהות העצמית בעידן
החילון. אחת הדמויות המרכזיות בתהליך זה הייתה דמותו של משה הס (1812–1875), הוגה דעות
יליד בון שחלם על שחרור ועל גאולה. הוא דחה את הרפורמה הדתית, אך גם הסתייג מהאורתודוקסיה
ה"קפואה" וביקש לעצב מחדש את היהדות כ"דת ההיסטוריה". בספרו הידוע
'רומי וירושלים' הוא מתח ביקורת על שני הצדדים. גם על ה"אדוקים הקופאים על שמריהם
והשמרנים נטולי חוש הביקורת, שאינם רחוקים מלראות גם את השטריימל הפולני כמצוה מדאורייתא",
אבל גם על הרפורמים שמציגים דת ריקה מתוכן. את הריקנות הזאת הוא הדגים בבדיחה על היהודי
שבא למנדלסון "והילל באוזניו את כשרונו של בנו לפילוסופיה. וכאשר שאל הפילוסוף
הברלינאי מה הם הישגיו של אותו צעיר, המעידים על כשרונו, השיב האב המאושר כי בנו חדל
זה כמה ירחים להניח תפילין" (מצוטט בעמ' 156). חזונו הגדול היה שבהשראת הלאומיות
המודרנית, תחזור האומה היהודית לארצה.
הפרק האחרון
מביא כמה קולות של חילון על סף המאה העשרים. כמי שעוסק בענייני ברית מילה, אחד המוקדים
שעניינו אותי הוא העימות שהתרחש בוורשה, כאשר התברר שיותר ויותר מה"מתקדמים"
אינם מלים את בניהם. בשנת 1908 נפטר בנו התינוק של הרמן גרינשפן והרבנות כפתה על ההורים
להסכים שימולו אותו לפני הקבורה. העיתונות בפולנית וביידיש סערה, והאב הסביר כי מצפונו
אינו מניח לו למול את בנו; "פולחן דתי של הטלת מום בגוף לאור השמש לא יוכל להיחשב
ביטוי סימבולי של הרגשות הדתיים הנשגבים של יחס האדם לאלוהים" (עמ' 235). דעותיהם
של הוגים שונים היו קוטביות. שלום אש למשל התרעם נגד המנהג ה"פראי" שפוגע
קשות בחופש המצפון: "לו מצאתי ביהדות רק את החוק הפראי והברברי של מילה הייתה
מזמן מפסיק להיות אחד ממאמיניה", אבל דוברים אחרים חשבו שהימנעות מברית המילה
פוגעת בקודשי האומה. י"ל פרץ טען ש"כל זמן שהרוב היהודי הגדול רואה את עניין
המילה כסימן מובהק של השתייכות לעם היהודי, חייב, לפי הכרתי הפנימית, כל יהודי חופשי
בדעות, באשר יהודי הוא, להיכנס לדעה הזאת, בשביל לא להינתק מן העם". פיינר מציין
שאפילו סופר רדיקלי כמו ברדיצ'בסקי נטה לדעתו של פרץ. כאשר נולד בברסלאו בנו עמנואל
הוא התלבט אם לקיים את ברית המילה, אך לבסוף נכנע למוסכמות ובנו נימול, אם כי בידי
רופא וללא טקס דתי.
בסוף הספר
מסכם המחבר כי החילון השפיע לא רק בגילוי המוצהר שלו, אלא גם בעיצוב הדת כפי שהיא מוכרת
כיום, "הן את האורתודוקסיות המתגוננות והמיליטנטיות, הן את המסגרות הפוליטיות
הדתיות, הן את היהדות ההומניסטית והליברלית והדרכים השונות ליצירתה של תרבות חילונית
כתחליף לדת". יתרה מכך, כפי שהוא מצטט בשם הרב יונתן זקס, אלוהים חזר במאה העשרים
ואחת בשלוש הדתות האברהמיות לא בדמותה של דת עדינה, פתוחה, סובלנית, מוסרית ושוחרת
שלום, אלא במלוא נטייתה למדון ולתוקפנות, למלחמה באויבי האל, לזירוז קץ הימים ועוד.
"הרדיקליות של לוחמי החילון, ששאפו לעולם של חופש דעות ולשחרור מכבלי הדת, הוחלפה
ברדיקליות הפוליטית הדתית והאלימה שמאיימת על החירות בעולם".
כבר שיבחתי
לא פעם את הוצאת בלימה, המיטיבה לשלב בין מדעי היהדות לספרות, בין רגש לחוכמה. החיבור
המופתי הזה מומלץ בחום לכל מי שרוצה להבין ואף לחוות את הנפשות הפועלות בתהליכי החילון
שפשו בחברה היהודית במאות השנים האחרונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה