תלמוד ירושלמי מסכת שקלים | פירוש אור לישרים מאת הרב יהושע בוך

תלמוד ירושלמי מסכת שקלים | פירוש אור לישרים מאת הרב יהושע בוך

מכון הירושלמי * אריאל; ירושלים תשע"ג

 

מאז ומתמיד ידעתי שבלימוד התלמוד הירושלמי ניתן לבחור בין לימוד עם נוסח מדעי מדויק כמו במהדורת האקדמיה ללשון עברית, ובין לימוד עם נוסח פחות מדויק מדעית אך מבואר בעזרת מגוון פירושים, ישנים וחדשים, חלקיים ומשולבים, שרק בעזרתם ניתן לעמוד על הסוגיה במלואה. יש כמובן כאלו שמשלבים בין השניים, אבל זה לא מתאים לעצלנים כמוני. לא חלמתי שישנו פירוש המשלב הן נוסח מזוקק הן ביאור איכותי וקל. לאחרונה הכיר לי יהונתן קרני את הירושלמי עם פירושו של הרב יהושע בוך.

התחלתי ללמוד את מסכת שקלים במהדורה זו ואני נהנה מאוד. נוסח התלמוד מבוסס על כ"י ליידן במהדורת האקדמיה, תוך הסתייעות גם בכ"י נוספים מתוך שרידי הירושלמי ועוד. בחלקו העליון של כל עמוד מופיע הטקסט כשהוא "נקי", ובחלקו התחתון מופיע הטקסט בשילוב עם פירוש מילולי ומורחב. הפירוש מרחיב ומנתח היטב את המקבילות הן בירושלמי עצמו הן במקורות מקבילים, תנאיים ואמוראיים, והוא גם עושה שימוש רחב בכל הכלים שחקר התלמוד מציע, ואולי אדגים באחד מהם.

כבר כתבתי כאן בעבר על תופעת ההעברות הרווחת בירושלמי, לפיה במקומות רבים סומן בקצרה שיש להעתיק לכאן סוגיה ממקום אחר, לעתים ברישום המילה 'גרש', ורק בשלב מאוחר יותר השלימו מעתיקים את כל הטקסט. תופעה זו יצרה לעתים חוסר התאמה בהפניות כגון בשאלה המצויה על אודות סתירה בין שתי סוגיות עליה משיבים בחילוק: "תמן [=שם]... ברם הכא [=כאן]...", ולפעמים נראה שצ"ל הפוך, אך המפרשים מסבירים שזו סוגיה מועתקת ולא המקורית, ואכן יש להתאים ולגרוס "תמן" ו"הכא". בעיה מהותית יותר נוצרה כאשר המעתיקים העתיקו משפט או קטע אחד יותר מדיי ואז מופיע לפנינו משפט חסר רלוונטיות. המפרשים מנסים לפעמים לדחוק בהבנת אותו משפט, אך פעמים רבות מדובר בהעתקת יתר שגויה. החוקרים משתמשים בכלי זה לעתים קרובות, אך בפירושים המסורתיים ניתן למצוא שימוש בטענת 'אשגרא' רק לעתים רחוקות. הפירוש שלפנינו צמוד למחקר בעניין זה ופותר בדרך זו משפטים ולשונות רבים. אגב, אציין כי בין הפרשנים המסורתיים בולט ר' חיים קנייבסקי בנכונותו לשימוש בכלים פילולוגיים, אך בוודאי לא בהיקף ובמתודות המקובלים במחקר.

עיסוק מיוחד הוא מקדיש לנושאים לשוניים, לעתים בקצרה ממש, אך גם הערות קצרות מוסיפות טעם רב לסוגיה ותורמות להנאה מהלימוד, אם כי ראוי לציין שהמחבר לא הקיף את כל החומר המחקרי הנוגע לענייני לשון. למשל, בשקלים א, ה לגבי קבלת קרבן ממשומדים, מצוין לנוסח שרידי הירושלמי: 'המשועמ[דים]', והמפרש מסביר שזו הצורה המקורית, מהשורש 'עמד' ומהמילה הסורית 'עמד' = טבל [לנצרות], ובבניין שַׁפְעֵל. השחיקה של הגיית ע' הגרונית והגיזרון העממי של 'משומד' מלשון 'שמד' הצטרפו יחד וגרמו להיעלמות העי"ן. ברם שלמה נאה במאמרו 'הערות ללשון קטעי הגניזה של התלמוד הירושלמי' הנספח לגנזי הירושלמי של זוסמן מסכם את כל הנאמר במחקר לגבי צורה זו, הוא מזכיר את הפירוש הנ"ל משורש 'עמד' כפירוש המיוחס לרב האי גאון, אך בעזרת הוכחות רבות הוא טוען שמשומד הוא הנוסח המקורי ולא משועמד, ואדרבה נוסח זה הושפע מהפירוש המאוחר יחסית (עמ' 770–771). 

דוגמה למבנה סוגיה קצרה יחסית. המשנה (פ"א ה"ד ובדפוסים המשך ה"ג; ההקפדה על החלוקה המקורית לצד ציון לדפוס המקובל גם ראויה לציון) מציגה מחלוקת לגבי חיובם של כהנים במחצית השקל. חלקה הראשון של סוגיית הירושלמי עוסק בדיון בסברותיהם של חכמים ור' יהודה, לשם כך מסתייע המחבר במאמרו של משה עסיס ('לפירושה של סוגיה אחת בירושלמי שקלים', מחקרי תלמוד ב). בהמשך מביא הירושלמי מדרש מעניין על הכתוב 'כל העובר על הפקודים מחצית השקל', ר' יודה ור' נחמיה, חד אמר כל דעבר בימה יתן (כל העובר בים סוף, על [=עם] הפקודים, כלומר בני ישראל שפקדם ה' לטובה), וחרנה אמר כל דעבר על פקודייא יתן (כל העובר על הפקודים [=על המצוות], כלומר שחטא בעגל). בדרשות חלוקות אלו ניתן להסביר את המחלוקת האם הכהנים חייבים, שכן הם אמנם עברו בים סוף אך לא חטאו בעגל. המחבר מביא כמה מקבילות במדרשים תוך שהוא עומד על הבדלים לשוניים ביניהם. אך הוא לא מסתפק בכך, וגם מביא 'יוצר' קלירי לפרשת שקלים שמפייט יפה את המדרש הזה: "כל העובר בימה / ישקלו שקל בלי מהומה / מחצית השקל תרומה". כתוספת לסוגיה הוא מביא מדברי משה גושן־גוטשטיין המציע כי השינויים הדקים בין התרגומים לפסוק זה משקפים את שתי הדרשות הנ"ל (שקיעים מתרגומי המקרא הארמיים).

אבל בעולמנו אין שלמות כנראה, ואי אפשר להתעלם מנקודות התורפה של הפירוש, אם כי יודגש שאלו הן זניחות ביחס למעלותיו הרבות של הפירוש. המשותף להערותיי הוא העובדה שכפי הנראה הפירוש נועד לתת מענה תורני ללומדים ולכן סגנונו הוא ישיבתי ולעתים לא מהוקצע. מכך נגזר שלעתים ישנו בלבול מסוים בהרצאת הדברים. סביר להניח שהמחבר הסתפק לגבי קטעים רבים האם מקומם ברצף הביאור המשולב או שמא בפסקה מסכמת בסוף הסוגיה או הקטע, ואין לי ספק שהוא עשה את המיטב מבחינתו, אך בעיניי ההחלטה להכניס לפעמים את הקטע ה'מחקרי' בתוך הפסקה הכבידה על שטף הקריאה ומוטב היה להעביר את הקטע לפסקה נפרדת. לאידך גיסא, וזו מנקודת מבטם של לומדים, ביאורים והשלמות רבים היה מן הראוי להעביר להערות שוליים, ומן הסתם היעדרן של הערות לחלוטין ושילוב כל החומר בתוך הטקסט הראשי מהווים מכשול ללומדים שמעוניינים בלימוד מהיר ושטחי יותר. [לשם השוואה, במהדורת הירושלמי של ארטסקרול (שוטנשטיין) הטקסט מחולק לשלושה: הביאור המשולב, הערות שוליים מרחיבות, מדור חילופי נוסחאות וביאורים.] חוששני שאך עצלות או חיסכון בהוצאות העימוד עומדים מאחורי זה. כך גם מסורת הש"ס ועין משפט-נר מצוה הושמטו ממקומם בסמוך לטקסט הגמרא. לטענת המהדירים ההשמטה נעשתה מסיבה אסתטית ומשום שבלאו הכי רבות מהמקבילות הובאו בתוך הפירוש, אך לדעתי הדבר נצרך מאוד ונראה כי ניתן כאן תירוץ של עצלנים.

נקודה שהציקה לי מאוד היא היעדר שמות החוקרים. הספרים היסודיים של חקר התלמוד ובייחוד הירושלמי, כמו אלו של גינצבורג, אפשטיין, ליברמן, אלבק, ספראי וכדומה מוכרים וכמובן שאין צורך לציינם בכל מופע, אך המחבר לא ציין גם שמות מחברי ספרים פחות מוכרים ואפילו את שמותם של כותבי מאמרים בתוך כתבי־עת וקבצי מאמרים, למשל 'מחקרי תלמוד' או 'תעודה' (השמות גושן־גוטשטיין או משה עסיס שציינתי לעיל אינם מוזכרים בחיבור והגעתי אליהם דרך שם הכותר). ראיתי שבכרכים הבאים הוא הכניס בסוף הספר ביבליוגרפיה מורחבת יותר, אך אם כבר מצוין כותר מלא, לא ברור למה לא ניתן להוסיף מילה או שתיים של שם המחבר. אני מודע לכך שבעיני לומדים רבים אין משמעות לכך, אך דומני שלרבים מקוראיי איני צריך להסביר את חשיבות הדבר. בכלל תהיתי עבור מי מיועדת המהדורה, לומדים מסורתיים רבים מן הסתם לא יזנחו את הפירושים המסורתיים יותר, ואילו לומדים בעלי זיקה מחקרית בוודאי לא יופרעו אילו הפירוש יקבל עריכה מעט יותר אקדמית ומדויקת. 

לסיכום, במשך השנים למדתי מסכתות של ירושלמי בעזרת מגוון פירושים, לעתים בפירושים מסורתיים הכלולים בדפוסים הישנים, ולעתים בפירושים חדשים דוגמת פירוש ר' חיים קנייבסקי, מהדורת ארטסקרול ומהדורות הירושלמי לסדר זרעים של בית המדרש להלכה בהתיישבות. קשה לומר שללומד המסורתי הפירוש שלפנינו טוב יותר מהפירוש של ארטסקרול, אך מבחינת דיוק, שימוש בכלי מחקר והוספת ידע מעניין וחשוב, הפירוש שלנו הוא הטוב ביותר שראיתי ולא נותר לי אלא להמליץ עליו בכל פה.

*הפירוש נמצא גם באתר ספריא