יהושע בלאו ויוסף יהלום | מפגשי עֵבֶר ועֲרָב: מצב המחקר של קשרי הערבית וספרותה עם הספרות העברית בימי הביניים

יהושע בלאו ויוסף יהלום | מפגשי עֵבֶר ועֲרָב: מצב המחקר של קשרי הערבית וספרותה עם הספרות העברית בימי הביניים

מאגנס; ירושלים תשפ"ב

 

כשהגיע הספר לידי התאכזבתי קלות. מתוך 115 עמ' ישנם בסך הכול 59 עמ' של מחקר "נקי", שגם הם, חלקם מכילים טקסטים מנוקדים בערבית־יהודית שהתגלו לראשונה, כלומר אורך של מאמר מכובד. אם כי מן ההגינות להדגיש את המילים "מצב המחקר" שבכותרת המשנה של שם הספר, כמו גם את הבהרת המחברים במבוא כי מדובר בסיכום המחקר. אך למרות שמדובר במועט המחזיק את המרובה, ניתן היה להרחיב מעט יותר במבוא לעולם עשיר זה ובדוגמאות נוספות.

בחיבור זה מבקשים המחברים לסקור את התרבות הלשונית של יהודים במרחבים שונים, כמו שקרה למשל עם הארמית ומאוחר יותר עם הלאדינו והיידיש, אבל בדגש מיוחד על הערבית שבשלב מסוים אף נוצרה לה שפה ייחודית – ערבית־יהודית. מה היה מעמדן של שפות אלו בתרבות היהודית הגבוהה? בעוד השפות יידיש ולאדינו לא שימשו בדרך כלל כשפות התרבות הגבוהה, ודובריהן נזקקו לעברית כלשון ספרית, הרי שבחברה הערבית־היהודית של ימי הביניים עלתה השפה הערבית לגדולה. ככל הנראה בעקבות ההערצה הרבה לערבית ולתרבותה הגבוהה, ניכסו יהודים את השפה הזו לשפת התרבות הגבוהה, לפילוסופיה, לתרגומים ואפילו לשירה.

הכותבים פותחים בראשית הנחלת העברית לעם בזמן חז"ל, החל מלימוד ילדים בלשון ובכתב העבריים ועד תיקון ברכות ותפילות בשפה העברית. גם כאשר נזקקו לתרגום, הקפידו לעשות זאת בעל פה כדי להדגיש את אופיו התנייני של התרגום הלועזי. עם זאת, השפה הארמית הייתה קצת חריגה, היא הייתה בשימוש גם בספרות חז"ל אבל היא חדרה כבר אפילו לכתבי הקודש (עזרא ודניאל). לימים, במהלך ימי הביניים, הוחלפה הארמית־היהודית על ידי הערבית־היהודית, אלא שבעוד בעת העתיקה לא הייתה התרבות הארמית מפותחת, הרי שהערבית הייתה תרבות מפותחת בכל שטחי החוכמה. הפילוסופיה, המדע, הרפואה וכדומה השפיעו גם על התרבות הערבית־היהודית, אבל אפילו בתחומים תאולוגיים ודתיים השפיעו חיבורים ערביים על המחשבה היהודית.

חולק מקום חשוב לעצמו תחום השירה. ההשפעה הצורנית של השירה הערבית על השירה העברית הייתה, לדברי המחברים, כללית ומכרעת. בראשונה במעבר של הפיוט ממקצב של הטעמות למשקל ההברתי, ובשלב מאוחר יותר מהמשקל ההברתי למשקל הכמותי. את ההבדלים ביניהם מפרטים המחברים וגם מסבירים באמצעות דוגמאות. ברובד המהותי יותר, ובעקבות ההערצה הגבוהה לשירה הערבית, השפיעו גם תכני השירה העברית על השירה היהודית. בניגוד למקובל כי שירי אהבה התהוו בספרד בהשפעת התרבות הערבית החצרנית, חושפים המחברים שירי אהבה שנכתבו בידי יהודי במזרח בהשפעת השירה הערבית כמאה שנה לפני התרבות החצרנית.

מקום מיוחד מקדישים המחברים לטקסטים ערביים־יהודיים מנוקדים. הם מבקשים לענות על השאלה מדוע נדרש ניקוד לטקסטים מסוימים ובמה שונים אלו מטקסטים יהודיים שהיו מנוקדים בשיעור רחב בהרבה.

לסיכום, מדובר בספר קצר, לא רק מבחינת כמות העמודים אלא גם מבחינת אופיים של הדיונים. נראה כי מטרתו של הספר היא סיכום קצר עבור העוסקים בתחום בעיקר לשם עדכון ובחינה מחודשת של כמה נושאים. מיותר אפוא לציין שהספר אינו מיועד לאנשים שבלשנות אינה בתחום עיסוקם. לאלו מן הסתם מתאימים ספרים מבואיים מפורטים יותר (למשל: ראשית המגעים של הספרות היהודית עם הספרות הערבית במאה העשירית של רינה דרורי).