שרה סבירי | טעמם של דברים נסתרים
שרה סבירי | טעמם של דברים נסתרים
מאגנס;
ירושלים תשפ"ה
דמיינו
לעצמכם בית שקוף ובתוכו אנשים חוגגים ומאושרים. אתם מסתובבים סביב הבית ולא מוצאים
דלת כניסה, אפילו לא חלון כדי לשמוע ולהריח. זה מה שקרה לי, למרבה הצער. אבל רגע,
אגיע לזה בהמשך.
שרה
סבירי היא חוקרת ותיקה ובעלת שם בחקר הסוּפיוּת, הזרם המיסטי באסלאם, זה שמעמיד
בראש מעייניו את חובות הלבבות (ולא במקרה הוא מזכיר כנראה לחלקכם שם של ספר יהודי,
כי אכן יש קשר ביניהם). בפסגת מחקריה של סבירי מתבלטת האנתולוגיה
"הסופים" – אוצר בלום של מקורות סופיים בתרגום עשיר לעברית עם הערות
מחכימות (2008). מפעם לפעם אני מעיין באנתולוגיה, בעיקר לבדיקת השוואות והשפעות
בין־דתיות, ואני מוצא בה עניין רב. מאמר חשוב של סבירי על 'המיסטיקה', נכלל במאסף
המשובח: האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות (מאגנס 2017). הספר והמאמר נושאים אופי אקדמי
"טהור" וענייני. אבל מה עובר על החוקרת שהקדישה מחייה עשרות שנים לחקר
הטקסטים הרוחניים הללו?
בספר
החדש, סבירי מבקשת להכניס אותנו אל עולם החוויות שלה כחוקרת סופיות שמחוברת
לעקרונות הסופיים בכל נימי נפשה. הספר ספוג רגשות וחוויות, והוא גדוש באנקדוטות
אישיות מתקופת הלימודים ומהקריירה האקדמית של המחברת. אומנם הספר ראה אור בהוצאת
מאגנס, אך במסגרת הסדרה 'גשרים' בעריכת פרופ' אריאל הירשפלד, שבה נכללו גם ספרים
מדעיים פחות, הפונים לקהל הרחב.
נשאלת
השאלה, האם מי שאינו מוסלמי יכול להתחבר לחוויה הרוחנית של הסופים? סבירי סבורה
שזה סביר. היא מדגישה כמה פעמים בספר שהיא מבקשת את השורש הפנימי, את ידיעת
אלוהים, אבל אלוהים נטול כיסויים דתיים והלכתיים. גם לאחר שהיא מספרת על גיבוש
עמודי היסוד של הדת המוסלמית ועיקרי האמונה שלה, היא מבקשת לברר מתוכם את האתיקה
ואת כללי ההתנהגות הראויים גם לה כמי "שמתעניינת במאפייניה של הדרך הסופית גם
ללא השתייכות לאסלאם" (עמ' 148). גם בראש האנתולוגיה ייחדה סבירי סעיף מיוחד
ל'סופיות כאתיקה', שבו הראתה שהמידות הטובות הן התנאי העליון לכל הישג מיסטי (בערך
כמו "דרך ארץ קדמה לתורה" ביהדות). אבל נראה שהיא מבקשת להישאר בתנאי
הזה ללא השגת היעד הסופי – דבקות עם האל. להבנתי, הסופיות חלוקה אומנם על זרמים
אחרים באשר לדרך, יותר הלב מאשר השכל או המעשה, מתח שהופיע הרבה בין דתות וגם בין
זרמים שונים בכל הדתות, אבל הוא לא חלוק על היעד הסופי – דבקות עם ישות רוחנית
שאינה חלק מהעולם הפיזיקלי שנתפס בחושים. אבל אולי אני טועה.
לפעמים
זה יוצא קצת מוזר, מוכרחים להודות. למשל, היא מצטטת את אבו בכר זקאק שמספר על
היותו שיכור מחיפוש אלוהים, עד שהוא לא חש דבר כאשר עינו נפגעה קשות. הוא מספר:
"הייתי לבדי במדבר ועלתה בלבי מחשבה כי מדע ההלכה נבדל ממדע האמת. קראה אלי
בת קול מעץ במדבר: אבו בכר, כל אמת שאין הלכה בצידה היא כפירה" (עמ' 63).
המחברת מספרת כי בשיעורים תוהים רבים מתלמידיה אם יש כאן מסר ראוי לאימוץ.
"איני יודעת. מי שיכולים ורוצים לאמץ, שיאמצו. להבנתי, הלוז של הסיפור הוא
האירוע המופלא ולא התורה שבצדו דווקא. מתוך הבדידות, הכאב והסבל משהו קרה [...]
מצב עילאי. את המצב הזה הוא מזהה כשכרות [...] כהתנסות ישירה ממש, מבת קול שקראה
אליו מעץ במדבר". כלומר, המחברת מבקשת למצוא את התשוקה עד כלות בסיפור, ללא
התחשבות במסר הגלוי שביקש המספר להעביר. אפילו מהשריעה, ההלכה, היא מבקשת לגזור
דרך שאינה דתית: "גם אם לא בבחינת הלכה דתית אלא בבחינת דרך המלך, מנווטת את
עבודת האיברים שלי: אני מכבדת את חוקי המדינה ומצייתת להם; לחוקי התנועה, לכללי
המקצוע שבו אני עוסקת, אפילו לכללי לשון ודקדוק..." (עמ' 152). אומנם בקומה
מעל, במה שנוגע לחובת הפנימיוּת (טַריקה), היא מכלילה את הכנות והיושרה, הבלגה,
ויתור ועוד מידות טובות. ניחא. אבל האם ניתן באמת לערוך סקולריזציה לשריעה?! כלום
ייתכן ממד רליגיוזי בציות לחוקי המדינה או לחוקי הלשון?!
באופן
אישי התקשיתי להבין את החוויה המתוארת או להרגיש אותה. נדמה לי שגם המחברת לא שלמה
עם זה, ואולי לכך היא מתכוונת כאשר היא מהרהרת בקול: "איזו מין ידיעה היא זו
המוותרת מראש על הגדרות, תיאורים, תכונות, ניסוח דוגמות, תיאוריות ועיקרי אמונה?
[...] מצד אחד אינך מרשה לעצמך להמציא את הגלגל, ומצד אחר את משתדלת להמעיט
בציטוטים והערות שוליים, ואולי אף לוותר עליהם לגמרי. איך אפשר? מצד אחד לכתוב
כתיבה ישירה וצלולה עד כמה שתוכלי, ומצד אחר לתהות אם צלילות המוותרת על דימויים
ופרשנויות אינה מערערת על היכולת לחלוק את הנכתב עם הזולת? והרי בדמיונך על קיומם
של קוראים אחרים אינך מוותרת" (עמ' 142–143). מתברר שלפחות לגביי חששותיה
התבררו כמוצדקים. לא הצלחתי לתפוס את החוויה האלוהית של סבירי, האל המופשט נטול
אמונות והלכות, למרות שאני בטוח או מקווה שקוראים אחרים יצליחו במקום שבו נכשלתי
אני.
עם
זאת, נהניתי למצוא רעיונות וזרמים סופיים שדוגמתם ניתן למצוא לא מעט גם ביהדות.
אחד הרעיונות המרכזים של הסופיות הוא תודעת ההווה הנצחי, עד כדי ביטול תפיסת השכר
והעונש הכרוכה ברגעים של עתיד. מסופר על ראבעה, בת המאה השמינית, שצעדה בחוצות
העיר בצרה כשבידה האחת דלי מים ובשנייה לפיד בוער. כאשר שאלו אותה לאן היא הולכת
ומה פשר הלפיד והמים, היא השיבה: "את המים אשפוך על אש הגיהינום ואכבה אותה,
ובלפיד אבעיר את גן עדן. לבל ידמה מישהו שאני עובדת אותך, אלוהי, מתוך פחד מאש
הגיהינום או בתקווה לגן עדן. מאהבתי אני עובדת אותך, לשמך ולשם עצמך" (מצוטט
בעמ' 56). בנוסף לדימוי נהדר זה, נוכל לפגוש בזרם בשם 'בעלי הגינוי' שעסקו בגינוי
ההבל ובגינוי העצמי שלהם מתוך ענווה ומתוך רצון לדכא את האגו. מתוך זרם זה צמח
הזרם הקלנדרי, "שחבריו הבליטו את עצמם על דרך השלילה, חשפו את עצמם לגינוי
ציבורי בכל דרך אפשרית, לרבות דרכים אנטינומיות" (עמ' 108). את מידת הביטחון
המוקצנת נפגוש אצל הסופי הנודד מוחמד אבן אל־פרג'י, בן המאה התשיעית, אשר יצא
למדבר בלי ציוד ובלי מים, כדי לאמן את נפשו להיות במצב של ביטחון מוחלט בחסדי
אלוהים (עמ' 160). כך נפגוש גם הוגים סופיים שמתוך התמזגות באל דיברו על עצמם כאל
אלוהות נשגבה (עמ' 177). כל הביטויים האלו, מהם סותרים ומהם משלימים, צצו ועלו לא
פעם גם ביהדות (הסופיות השפיעה רבות כידוע על הוגים יהודים דוגמת בעל חובות הלבבות
או ר' אברהם בן הרמב"ם, אך הניואנסים שתיארתי בפסקה זו ברובם צמחו ביהדות
במרחק זמן ומקום. חסידי הזרמים הללו ישתמשו בוודאי בביטוי "Great minds think alike".
בספר
יש גם קצת אקטואליה. בסוף הספר מספרת המחברת על הרצאה יפה שמסרה בפני קבוצת 'בשארה
ישראל', קבוצה רוחנית של סופים, שבה היא דיברה על ה'ברזח'' – קו הגבול הבלתי נראה
שמפריד בין שני דברים נבדלים. זו רשימה יפה על השילוב בין שמירת הזהות העצמית לבין
הקיום האפשרי לצד וביחד עם אנשים ותרבויות שונים ואפילו הפוכים. ההרצאה נמסרה בשנת
2014, לאחר מלחמת 'צוק איתן', אבל הנה אנחנו שוב במלחמה ונדמה שהנושא הזה לעולם לא
יהיה בלתי רלוונטי.
הסקירה
הייתה הפעם יותר "על" מאשר "את", חיפשתי תוכן "יבש"
בתוך ספר שנועד בכלל להעביר חוויות. זה קצת דומה למה שסבירי עשתה, במסלול ההפוך,
לסופיות. היא לקחה משהו רוחני־שמיימי השואף לאלוהות והשתמשה בו לרובד
החווייתי־הנפשי במנותק מאותה ישות אלוהית נשגבה. כאמור, אין לי ספק שיהיו קוראים
שיתחברו טוב ממני לחוויות המתוארות, וגם בלי החיבור הזה, אפשר למצוא הרבה ידע
מועיל ומעניין בספר הזה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה