אהרן גימאני | רבי שלום שבזי: עיונים בקובץ חדש בכתב ידו, בצירוף פרקי מבוא על דמותו ותקופתו

 

אהרן גימאני | רבי שלום שבזי: עיונים בקובץ חדש בכתב ידו, בצירוף פרקי מבוא על דמותו ותקופתו

בר־אילן; רמת־גן תש"ף

רבי שלום שבזי (להלן: רש"ש; נולד 1619) גדול משוררי תימן ומהבולטים בחכמי תימן בכל הדורות. יש שדימו את מעמדו למעמד של רבי יהודה הלוי בקרב יהודי ספרד ויש שראו בו "הבעל שם טוב של יהודי תימן". רש"ש פעל באחת התקופות הסוערות והקשות בתולדות היהודים בתימן. בתקופתו הספיק שבתי צבי להתפרסם בתימן ובהמשך גם לאכזב את קהל מאמיניו; מכות דבר ובצורת פקדו את יהודי תימן; נגזרה על היהודים גזרת גירוש למוזע; וגזרות נוספות. בתקופה סוערת זו הצליח רש"ש לכתוב חיבורים רבים בתחומי השירה, פרשנות המקרא וההפטרות, הלכות שחיטה ואיסור והיתר, ענייני סגולות ורפואות ועוד. עד כה היו 24 כתבי יד הידועים ככתב ידו. במוצאי שבת אחד לפני כמה שנים הופיע בביתו של אהרן גימאני יהודי תימני ובידו כתב יד מיוחד שנכתב לדבריו בידי רש"ש. 

גימאני יצא למסע מחקרי בשיתוף פעולה של כמה מומחים ובסופו הגיע למסקנה כי אכן מדובר בכתב ידו של רש"ש. כתב היד הזה מכיל 22 פיוטים חדשים שטרם נודעו עד כה. בספר שלפנינו מהדורה פקסימילית מרהיבה וצבעונית של כתב היד, ובסמוך לה מהדורה מדעית מלאה של הפיוטים החדשים, הכוללת טקסט מנוקד ותחתיו הערות נוסח וביאור. אל מהדורה זו צורפו כמה פרקי עיון במנהגי ליל הסדר ונוסח ההגדה המשתקפים בחלק ההגדה שבכתב היד, במנהגי התפילה של חודש תשרי ובענייני נוסח ולשון בכתב היד.

רש"ש כתב רבות בשפה הערבית, אך הוא שלט גם בתרבות הערבית ולא רק בלשונה. המחבר מדגים זאת יפה (בשמה של ד"ר נעמה בן עמי), ואנחנו נזכה בפנינה לפרשת השבוע – פרשת וישב. באחד משיריו כתב רש"ש בשירה חרוזה את סיפור יוסף ואחיו במקרא. הסיפור הזה מופיע גם בסוראת יוסף בקוראן. במקרא נכתב כי יוסף נמכר לישמעאלים "בעשרים כסף", אך לא מצוין האם בסכום בעל ערך רב או מועט. בקוראן כתוב שהוא נמכר במחיר אפסי של מטבעות ספורות. רש"ש שילב בין המקורות וכתב (מתורגם לעברית): "ומכירת יוסף התבצעה, עשרים כסף מחיר מוזל ביותר". בנוסף, האחים טענו כי חיה רעה טרפה את יוסף, אך מינה של החיה אינו מוזכר בתורה. הקוראן מזכיר כי היה זה זאב. רש"ש הולך בדרכם של הפרשנים המוסלמים למקרא שהזכירו את דברי הקוראן שמדובר בזאב. ולבסוף, שמה של אשת פוטיפר על פי המסורת המוסלמית הוא זליכא, וכך אכן נוקט רש"ש: "הגתה זליכ'ה אהבה לו / לבה לעברו נטה" (עמ' 44 הערה 225).

חלקו הראשון של הספר מכיל שני פרקי מבוא ביוגרפיים מרתקים. הפרק הראשון מכיל ביוגרפיה מלאה ומעודכנת של רש"ש, סיפור מאורעות תקופתו הקשים, חיבוריו וכתבי היד שבהעתקתו, מקורות ההשפעה על שירתו והשפעתו שלו על רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) ועל כל הדורות הבאים. 

הפרק שני, הארוך באופן מפתיע, סוקר את קורותיו הסבוכים של קברו של רש"ש. בתימן לא הרבו בתחילה לעלות לקברי צדיקים, בדרכו של הרמב"ם. ברבות השנים חדרה לתימן השפעת המקובלים שהפליגו במעלת ההשתטחות על קברי צדיקים. שונה היה המצב עם קברו של הרש"ש שכבר מתחילתו משך אליו המונים. המבקרים הרבים סיפרו על מופתים נשגבים שפגשו בקברו, וכך נוצרו גם סגולות ותפילות המיוחדות לקברו. הפרק סוקר את מגוון הסיפורים שנכרכו בעלייה לקברו, את נוסחי התפילה שחוברו לשם עלייה זו, את מאמצי העלאת עצמותיו לארץ ישראל ואת התחליפים שנמצאו לעלייה לקברו בעידן שבו נחסמו הדרכים אליו.

השפעתו של רש"ש כה משמעותית, עד שלפי המסופר היה לו חלק בעלייתם של יהודי תימן לישראל במבצע על כנפי נשרים בשנת 1949. ר' שלום מנצורה נסע מצנעא לתעז כדי לשכנע את האימאם אחמד בן יחיא לאשר ליהודים לעלות לישראל. קודם לכן הוא הלך לקברו של רש"ש ושם ראה בחלומו את רש"ש המורה לו לבקש מהאימאם בשמו שירשה ליהודים לצאת מתימן, משום שהוא תמיד עזר לו והתפלל לנצחונו כאשר ביקש ממנו. כאשר הוא הגיע לאימאם הוא סיפר לו את דבר החלום, ואכן האימאם השתכנע ואישר ליהודים לצאת מתימן.

כפי שעולה מן הספר, המחבר מהווה שילוב מעניין של מדע קפדני עם אמונת חכמים פשוטה. בחלק הביוגרפי, ובמיוחד בפרק על קברו של רש"ש, מצוטטות מסורות ואמונות רבות ללא כל שיפוט ובירור. הסיפורים הללו נועדו כנראה לשקף את דמותו של רש"ש כפי שהתקבלה ונמסרה מדור לדור בקרב יהודי תימן, והמחבר מותיר את השיפוט לקוראים. נראה כי המחבר בחר בדרך זו כדי שהספר יתקבל באהדה גם בקרב בני הקהילה. אסיים בהערה קלה. בפתח הפרק הראשון מדקדק המחבר כי שמו הפרטי של רש"ש הוא 'שלם' ולא 'שלום', ולמרות זאת לאורך כל הספר הוא נוקב בשמו המקובל 'שלום'. בדקתי אצל גדולי חוקרי תימן, כמו רצהבי וטובי, ואלו אכן הקפידו לקרותו בשם 'שלם'. אצל הרב יצחק רצאבי, לעומת זאת, מצוי יותר השימוש 'שלום'. לא אתערב ב"ויכוח פנימי", אך אפשר שבחירתו של גימאני תואמת את האופי המאמין והשמרני של הספר. כך או כך, מדובר בספר מרתק ונעים לקריאה.