שיננא: מאסף תורני | בעריכת א"ד קרויזר ור' שימל

שיננא: מאסף תורני | בעריכת א"ד קרויזר ור' שימל

לכבוד שמחת נישואי יהודה אריה ונחמה שימל; ירושלים תשפ"ה

בהתרגשות ובשמחה קיבלתי לידי את הכרך עב הכרס הזה (1023 עמ'). הייתי עד לטרחה המרובה והקדחתנית בהוצאת קובץ זה בתוך כמה חודשים, ונדהמתי לגלות את התוצאה – תמהיל מגוון ומשובח של למעלה משבעים מאמרים (!) שנכתבו בידי תלמידי חכמים וחוקרים בעלי שם. לא אסקור כמובן את כל המאמרים בקובץ, ואסתפק בכמה מהמאמרים הבולטים לטעמי. לשם הגילוי הנאות אספר שהעורכים וכמה מן הכותבים חברים כאן בקבוצה והסיקור בהחלט עשוי להיות מוטה...

המדור הראשון מכיל מספר גנוזות מכתבי יד, בראש ובראשונה דרשות קצרות מספר מטה עז לרבי יצחק שויך גאון שהוהדרו מכתב יד בתוספת תרגום מערבית בידי יהודה זייבלד. משם נעשתה קפיצה בזמן לכמה מאמרים ומכתבים שרואים כעת אור לראשונה מגנזיהם של כמה מגאוני הדורות האחרונים: ר' דוד פרידמן מקרלין, ר' אלחנן בונם וסרמן, ר' שלמה פישר, ר' יצחק שלמה זילברמן, ר' שלמה יוסף זוין, ר' אברהם גניחובסקי ועוד. בין מכתביו של ר' שלמה פישר התייחסות נחרצת לספר "קול התור" – "שהכל שקר וזיוף גדול...".

המדור הבא מוקדש לשירה ולפיוט. פרופ' שולמית אליצור מגישה זולת בלתי ידוע לחתן, המשקף מנהג קדום של כמה קהילות, לפיו את ההפטרה לשבת חתן – 'שוש אשיש' – התחילו בפסוק קודם לכן שעשוי להיקרא כברכות לחתן ולכלה; שלמה יאיר גל עזר מציע מהדורה לארבעה פיוטים לחתן ולכלה שנמצאו בגניזה בידי יהודה זייבלד; יהודה אריה שימל, חתן השמחה, מגיש מפרי עטו קדושתא בדפוס של קדושתא קלאסית לשבת שבע ברכות, חיקוי יפה הכולל אפילו את שרשורי הפסוקים המצויים בקדושתאות, וכדי להגדיל השמחה נוסף גם ביאור מקיף מאת חבריו. קוריוז משעשע שנושא בחובו תוכן רציני. 

החלק השני של הספר מחולק למדורים שעניינם הוא רמת הקשר לחתן ולמשפחתו, תחילה במאמרים מאת רבותיו – ר' משה מרדכי פרבשטיין, ר' אשר וייס, ר' יוסף צבי חשין ור' אהרן זלזניק; המשך ברבנים מבני המשפחה ולבסוף אסופת מאמרים בעניינים שונים ומגוונים מאת כותבים רבים. אסקור את המאמרים לפי תחומי עניין משלי ולא לפי סדרם בספר. 

כמה מאמרים עוסקים בענייני הלכה. ר' אשר ווייס עוסק בשאלה אקטואלית מעניינת – חייל הלוחם בחזית ששוחרר ליומיים למטרת נישואיו וחזר לחזית, האם יכולים חבריו השמחים עמו לברך שבע ברכות שלא בנוכחות הכלה; ר' בנימין שלמה המבורגר מציע את מגוון הדעות והצדדים בשאלת הברכה על הטלית שמתעטף בה החתן בזמן חופתו, והוא מראה כי בקרב הספרדים התקיימו במקביל שני המנהגים ואילו בכמה ממקורות אשכנז נראה כי המנהג היה לברך; רפאל שימל ואברהם אריה ליבסקינד הקדישו מספר הערות על יורה דעה סימן קצ"ה, שבהן הם "עושים סדר" בכמה מן החומרות המקובלות בציבור בדיני טהרה. תופעת החומרות לא פוסחת על תחום רגיש זה, ביתר עוז, ובתוך מערך החומרות ההולך ומשתכלל בעזרתם של רבנים ומדריכי חתנים טוב שיש גם מאמר כזה.

המאמר הארוך ביותר בקובץ הוא של אהרן גבאי שכדרכו לקח על עצמו משימה קשה ומרשימה – עשיית סדר במהדורות השונות של פירוש רש"י לבבא קמא ובנוסחים השונים שנוצרו כתולדה ממהדורות אלו. עדי הנוסח של פירוש רש"י לבבא קמא הם מרובים, והכותב מבקש לדון אם חילופי הנוסח הרבים משקפים גם חזרות ותיקונים של רש"י עצמו. מחקר פילולוגי רחב היקף הניב את המסקנה כי ישנן שתי מהדורות לפירוש רש"י, והכותב מבקש גם להוכיח איזה ענף הוא המהדורה המאוחרת. מקום מיוחד הוא מקדיש לנחיצותה של מהדורה ביקורתית של פירוש רש"י לב"ק ולאופן שבו היא צריכה להיראות. 

כמה מאמרים מוקדשים לתולדות עם ישראל ולכמה שאלות היסטוריות. מאור עובדיה פורש מפה מרהיבה של חוקי המשפחה וחוקים נוספים במזרח הקדום ומשווה אותם לחוקי התורה. במאמרו הוא מבקש להציע פרשנות חדשה בדברי התלמוד ביומא לפיהם קיים אברהם אבינו את כל התורה. כפי שהראו במחקר, מערכת החוק של חמורבי השפיעה לדורות על בתי הדין הבבליים, ומהם גם על חוקי יוון ורומא. ייתכן שחז"ל ידעו על ההלימה בין כמה ממצוות התורה לקובצי החוק העתיקים, להצעת המחבר, ולקיום החוקים באופן כזה התכוונו בדבריהם שאברהם קיים את התורה. זו הצעה רחוקה בעיניי, ולא רק משום שקשה לכנות את קיום החוק הקדום כ'קיום התורה' כפי שהוא מן הסתם מבוטא בלשון חכמים, אך גם בלי הצעה זו המאמר מחכים ומעשיר. 

מאמרו היפה של משה גינצלר מוקדש לדמותו של רב נטרונאי בר חביבאי, תלמיד רב יהודאי גאון, אשר מונה לתקופה קצרה לראשות הגולה ובעקבות מחלוקת שפרצה בינו לגאונים נאלץ לגלות מבבל, היגר למערב ולספרד והפיץ שם את התלמוד. הביוגרפיה של רב נטרונאי (אין להחליפו עם רב נטרונאי גאון) עלתה עד כה במחקר למקוטעין, חלקה הראשון בהקשר לראשות הגולה בבבל וחלקה המאוחר יותר בהקשר להתפשטותו של התלמוד בספרד. במאמר זה מוצעת לראשונה ביוגרפיה שלמה המוקדשת כולה לדמותו, וכשם הכותרת: 'מהעולם הישן אל העולם החדש – הסיפור שלא סופר: תולדות חייו של רב נטרונאי בן חביבאי'. למרות שגינצלר נזהר בעובדות ההיסטוריות, על המאמר כולו שורה רוח ציורית הרוויה בתיאורים דמיוניים המשלימים את החסר, וכיאה למי שמבקש לספר סיפור טוב. עניין של טעם כמובן.

כמה מאמרים עוסקים בפרשיות היסטוריות הכרוכות בענייני נישואין. ר' יחיאל גולדהבר במאמר ארוך ומרתק מספר את סיפורו של פולמוס 'נישואין אזרחיים' שפרץ באירופה בשנות הת"ק; אברהם אריה ליבסקינד חושף כמה מנהגים קדומים בעניין זמן כתיבת הכתובה, במרכזם מנהג ארץ ישראל ואיטליה הקדום לכתוב את הכתובה רק אחר בעילת המצווה, ומנהג אשכנז ורומא לכתוב את הכתובה במוצאי שבת. הוא מבקש לחבר בין שני המנהגים בהשערה לא בלתי מעניינת; פרופ' יואל אליצור עומד על שורש המילה 'הינומא'. כבר בזמן חז"ל לא הכירו את המונח והציעו לו פרשנויות אחדות, חופה, אפריון או צעיף. אך לאור הקשיים בהצעות אלו, ובדרכו של בעל הערוך על פי השורש היווני, מציע אליצור הסברים אחרים לפיהם ה'הינומא' במהותה היא עגלה מהודרת שבה מובלת הכלה אל החופה.

ר' אליהו סולובייצ'יק עומד על מידת האמת והאחריות הנדרשות מעורכי ספרים תורניים. המהדיר התורני מבקש לרוב להביא את דברי המקור כלשונם, אך לעתים נמצאת טעות בוטה בדברי אותו קדמון או שדבריו מנוגדים לחלוטין להשקפה המקובלת בבית מדרשו של המהדיר, ואנו עדים לעתים לקטני דעת שמצנזרים או מתקנים בתוך דברי הקדמונים (והדברים ידועים וארוכים). הוא מביא מקרה מבחן ממהדורת שוטנשטיין לירושלמי מסכת שביעית, שבה ציירו את העיר כזיב במרחק של כ־45 ק"מ מחוף הים, בניגוד לידוע ולמקובל, מחמת שיקולים פרשניים. 

אסיים במאמר קטן של שלמה יאיר גל עזר, ובו כמה "זוטות", כלשון הכותרת, ביניהן העמדת הנוסח הנכון במימרת חכמים על בני ישראל במצרים שלא שינו את "שמ[ל]ותם"; אפשרות פרשנית במונח המשפט 'יורד עמו לחייו', ש'לחייו' במובן לחי – הכאה על לחיו; הקדמת הטענה על אודות הגניבות הספרותיות של ר' יצחק אברבנאל לכתב יד משנת ת"כ, שבו כתב מחברו ר' יעקב צהלון "על האשל הגדול דון יצחק אבראבנאל ז"ל, שבראותם שתפש קצת מחיבור בעל העקידה אמרו על כל דבריו גזלת העני בביתו", ומכאן שכבר בשנת ת"כ נשמעה הטענה שכל דבריו גנובים. זוטות זוטות, אבל מעניינות.

הכלל, מדובר בכרך גדוש ומלא בכל טוב. לעימוד משובב העיניים אחראי ידידנו ארי יארמיש, שבידיו האמונות גם עיצב את הכריכה בטוב טעם. חזותו של הספר היא של ספר קודש לחומרא, ואפשר בהחלט לבנות עליו כחומר קריאה לכמה תפילות של שבת (לא אני אמרתי). נאחל לזוג המאושר רק אושר ובריאות, ונברך גם את הרווקים במשפחה שבקרוב נזכה לראות כרכים נוספים בסדרה.