מינקת רבקה מאת הרבנית הדרשנית רבקה בת מאיר טיקטינר | תרגום, מבוא והערות מאת ימימה חובב
מינקת רבקה מאת הרבנית הדרשנית רבקה בת מאיר טיקטינר | תרגום, מבוא והערות מאת ימימה חובב
כרמל;
ירושלים תשפ"ה
רבקה
בת מאיר טיקטינר, שחיה במאה ה־16 (נפטרה 1605), הייתה אישה מלומדת שדרשה דרשות
בבית הכנסת בפני נשות קהילתה בפראג. חשיבות מיוחדת נודעה לספר המוסר 'מינקת רבקה'
שכתבה, שככל הידוע לנו, הוא הספר הראשון שנכתב בידי אישה יהודייה. לצד כותבות
בודדות, דוגמת גליקל מהמלין המאוחרת לה, משמש ספרה חלון היכרות ישיר ובלתי אמצעי
עם עולמן של נשים יהודיות בעת החדשה המוקדמת ועם השקפותיהן באשר למעמדן של הנשים
ולתפקידיהן הדתיים. כמי שנועד לנשים שרובן לא שלטו בלשון הקודש, נכתב הספר ביידיש.
ימימה
חובב היא היסטוריונית החוקרת את תולדות ישראל בעת החדשה. רושם ספרה 'עלמות אהבוך:
חיי הדת והרוח של נשים בחברה האשכנזית בראשית העת החדשה' לא מש מזיכרוני. מדובר
בספר שהוא גם מחקר מדויק ומרשים וגם סיפור חברתי מרתק. למהדורת 'מינקת רבקה'
המונחת לפנינו הקדימה המהדירה מבוא עשיר ומאלף המוקדש לדמותה של רבקה בת מאיר,
לחיבורה הייחודי, להשקפותיו ולמקורותיו, ומעט רקע על המרחב שבו פעלה ועל מעמדן של
נשים בחברה זו. המבוא מבוסס על ספרה הנ"ל ועל מאמרים נוספים שכבר פרסמה, אך
כעת הוא נסדר מחדש, נלוו לו קטעי טקסט ברקע אפור להעשרה כללית (למשל 'בית הקברות
היהודי בפראג', 'אלטנוישול', 'מהר"ל', 'מצוות חנ"ה' וכדומה), וניתן לומר
כי 'פנים חדשות באו לכאן'.
במבוא
העשיר דנה המחברת גם בדרכי שימושה של רבקה בת מאיר במקורות. כך למשל ניתן למצוא
בספר כמה טעויות ואי דיוקים המעידים על כתיבה מתוך זיכרון ולאו דווקא מתוך ספרים.
בנוסף, למרות היצמדותה הכללית למקורות הגבריים, ניתן לשמוע לא מעט את קולה הייחודי
של המחברת באשר למעמדן של הנשים בבית היהודי. למשל, במרכזיותה של האישה בבית לא רק
בחלק החומרי כי אם גם בחינוך ובצביון הרוחני של הבית; בהדגשה כי ערכם של מעשי
האישה שקול לזה של מעשי הגבר; באמירה שמעשיה של הבת מזכים את נשמות הוריה, ולא רק
הבן מזכה את האב כמופיע במקורות הרבניים.
הספר
מינקת רבקה נדפס פעמיים לאחר פטירת המחברת: פראג שס"ט (1609) וקרקוב
שע"ח (1618). עותקי המהדורות הללו נדירים ביותר והספר כמעט נשכח. בשנת 2009
הופיעה מהדורה אנגלית של פון רוהדן. לדברי ימימה חובב, המהדורה החדשה שלפנינו היא
תרגום ראשון של הספר מיידיש לעברית. לפנינו מובא לשון התרגום לבדו, ללא טקסט
המקור. באופן אישי הייתי שמח מאוד לו היה מופיע לצד התרגום גם טקסט המקור, כדמות
מהדורתה של פרופ' חוה טורניאנסקי לזכרונותיה של גליקל מהמלין. מסתבר שמהדורתנו
מבקשת לקרב את הספר לציבור הרחב ולא להעמיס חומר אקדמי ומסורבל. כפי הנראה מסיבה
זו אין דיון אקדמי על שיקולי תרגום שונים. למעט הערות שוליים בודדות, מרבית ההערות
מעשירות את הדיון בהרחבה ובמקבילות מן המקורות. כמה משמח שספר כה חשוב חוזר למדף
הספרים בצורה מהודרת ונגישה, ובתוספת מבוא חיוני ומרתק.
בשולי
הדברים אבקש לתקן את הצהרתה של המהדירה כי מדובר בתרגום ראשון לעברית. בקובץ
התורני 'תבונות: בימה תורנית לחידושי תורה ולמאמרים בהלכה ובאגדה', כרכים ב–ג
(תשע"ח–תש"פ), הופיעו בהמשכים מבוא ותרגום מלא לעברית של ספר מינקת רבקה
עליהם נקוב השם "ש. צויבל". מבירורים שערכתי מדובר בגב' שרה צויבל, אישה חרדית מומחית לתרגום יידיש (מאמר של אישה בקובץ תורני חרדי הוא תופעה נדירה עד
בלתי קיימת, וכנראה מסיבה זו קוצר שמה הפרטי. ניתן לומר שכשם שרבקה בת מאיר היא
האישה היהודייה הראשונה שחיברה ספר, כך שרה צויבל היא האישה הראשונה שכתבה בקובץ
תורני...). התרגום של צויבל אינו מדעי, מטרתו היא לימודית, ולכן למשל כאשר רבקה בת
מאיר מצטטת פסוק ומתרגמת אותו ליידיש, הסתפקה המתרגמת בהעתקת הפסוק, מאחר וקוראי
העברית אינם זקוקים לפירוש נוסף. מאידך, היכרותה הקרובה של המתרגמת עם היידיש
ניכרת היטב. אומנם הופעתה של מהדורת צויבל בקובץ תורני חרדי בעל אוריינטציה
ישיבתית, מרחיקה אותה מעיני הקהל הרחב, אך אותו קובץ כלול בתוכנת 'אוצר החכמה',
ניתן למצאו בקלות והיה מן הראוי לפחות לציין את קיום המהדורה הזאת. אני מקווה
שהדבר נעשה בתום לב ולא מתוך התעלמות מכוונת. בעיניי זו עדות נוספת לנתק העגום
השורר בין העולם התורני ובין העולם האקדמי.
כמובן שבתום לב. רק עכשיו הגיעה אליי הרשומה הזאת, והצטערתי מאוד לגלות שהתפרסם תרגום קודם לעברית של המינקת רבקה ולא ידעתי עליו (האמת שלפי תאריך פרסומו - זה היה כבר בשלב מתקדם של עבודתי, אולי אפילו לאחר שעבודת התרגום עצמה הסתיימה, אבל זה לא באמת משנה). יותר מזה, רבים ידעו שאני עובדת על תרגום הטקסט, ואף אחד לא ידע לספר לי על פרסום תרגום אחר, מה שמגביר את הצער על כך שעבודתה של שרה צויבל נותרה באפלה. עכשיו ראיתי ברשומה נוספת שהיא תרגמה גם את ספר מצוות נשים, וגם זה לא נודע ברבים. מסתכל כל כך לגלות שעדיין עבודה ספרותית חשובה של נשים נותרת בעילום שמן, וכפי שצוין ברשומה שלך - שאין כמעט ממשק בין העולם החרדי לבין העולם האקדמי לצורך הפריה הדדית. אין לי אלא להצטער על כך, ולנסות לתקן את המידע השגוי בהדפסות הבאות של הספר.
השבמחק